פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
2287/99
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקש
ת :
חברת טירת צבי לבנין בע"מ
נגד
המשיב
:
מנהל
מס רכוש לאזור ירושלים
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי
בירושלים בע"ש 5207/98 מיום 21.2.99
שניתן
על ידי כבוד השופטת יהודית צור
ובקשה
נוספת לעיכוב פסק דין
בשם
המבקשת: עו"ד י' ביניש
בשם
המשיב: עו"ד ע' לינדר
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת י' צור) בע"ש 5207/98 מיום 21.2.99.
1.המערערת היא בעלת קרקע הנמצאת בפינת הרחובות הפלמ"ח ונילי בירושלים. על הקרקע קיים בניין הרשום כבית משותף ושטח פנוי של 850 מ"ר הצמוד לבניין, אשר לפי התב"ע החלה במקום ניתן להקים עליו בניין נוסף. המשיב קבע כי השטח הפנוי מהווה "יחידת מיסוי עצמאית ונפרדת" ולפיכך חייב את המבקשת במס לשנים 1986 - 1997. על החלטתו זו של המשיב הגישה המבקשת ערר לועדת ערר לפי סעיף 29 לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א - 1961, אזור ירושלים. ועדת הערר דחתה את הערר בסמכה, בין היתר, על המבחנים שנקבעו ברע"א 1221/94 חברת תרשיש בע"מ נ' מס רכוש נתניה , פ"ד מט(1) 353 להגדרת "יחידת מיסוי".
2.על החלטתה של ועדת הערר ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לאחר שבחן את החלטת ועדת הערר על בסיס אמות המידה שהותוו ברע"א 1221/94 הנ"ל. בית המשפט קבע הן לפי מבחן היעוד הכלכלי והן לפי מבחן השימוש בפועל מדובר בשטח פנוי העומד בפני עצמו כיחידה עצמאית, ניתן לעשות בו שימוש לבניית מבנה וניתן גם למכור אותו. בית המשפט הדגיש כי הזכויות בשטח הפנוי אינן שייכות לדיירי הבניין הקיים אלא למבקשת בלבד.
3.עתה מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט במחוזי. לטענת המבקשת טעה בית המשפט המחוזי בהגדרת השטח הפנוי ולפיכך מסקנתו כי המדובר ביחידה עצמאית הינה שגויה. לשיטתה אין כל אפשרות מעשית או טכנית לבנות בנפרד על השטח הפנוי של 850 מ"ר, ללא שימוש בשטח המשותף הגובל בחלקת הבנייה מצד אחד ובשטח הפנוי מצד שני. משכך, לא ניתן למכור את הקרקע בנפרד ולהפיק ממנה רווחים כלכליים. המבקשת טוענת כי תוצאות פסק הדין אינן מתיישבות עם מבחן הייעוד הכלכלי, כפי שהוגדר בפסיקת בית משפט זה, וכי התערבות בית המשפט נדרשת למען אחידותה של ההלכה.
4.המשיב מתנגד לבקשה מן הטעם שהבקשה כוללת טענות עובדתיות רבות ועניינה יישום הדין בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. לפיכך אין היא מצדיקה מתו רשות לערער בגלגול שלישי.
5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. רשות לערעור שני ניתנת אך ורק במקרה שבו מתעוררות סוגיות בעלות חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, החורגות מעניינם של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). במקרה הנדון בקשת רשות הערעור נוגעת אך ורק לעניין הגדרתו של השטח הפנוי ויישום ההלכות בדבר "יחידת מיסוי עצמאית ונפרדת" לגביו. טענתה של המבקשת, כי אין אפשרות למכור בנפרד את הקרקע, נדונה על ידי הערכאות קמא ונדחתה לגופה. פסק הדין, נשוא בקשת רשות הערעור, אינו משנה מההלכה או מחדש בה אלא עוסק בישומה ותו לא. בנסיבות אלה נחה דעתי כי אין מקום להתיר ערעור שני בפני בית משפט זה. למעלה מן הנדרש אעיר עוד, כי מבלי לקבוע עמדה בשאלה האם טעה בית המשפט בקביעותיו העובדתיות, אין לראות בכך עילה מספקת למתן רשות ערעור במקרה דנן (ראו ר"ע 21/86 לוי נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים נתניה , פ"ד מב(3) 123).
לאור החלטתי אין אני נדרש לבקשה הנוספת לעיכוב פסק הדין, שהוגשה במסגרת בקשת רשות הערעור.
הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 3000 ש"ח.
ניתנה היום, ו' בתמוז התשנ"ט (20.06.99).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99022870.
A03
/דז/