פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
2289/12
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' סולברג
העותר:
דולורס שוגולי מונטנגרו
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
עתירה למתן צו על תנאי ומתן צו ביניים
בשם העותר:
עו"ד שוורצברג תיאודור
בשם המשיב:
עו"ד וייס-בנסקי ליאורה
פסק דין
השופט ח' מלצר:
1.
לפנינו עתירה (שהוגשה בשנית לאחר שקודמת לה נמחקה) למתן צו על תנאי
שיורה למשיב לנמק מדוע לא יכיר בעותרת כיהודיה ויעניק לה מעמד עולה ואזרחות
ישראלית. לחילופין – העותרת מבקשת לחייב את המשיב לנמק מדוע לא יכיר בעותרת כצאצאית
של אנוסים מספרד ויעניק לה מעמד של קבע בישראל.
2.
לטענת העותרת, הורי סבתהּ וכן סבתהּ, איזבל לופז פרז, היו יהודים
שנולדו בספרד ונמלטו ממנה לאקוודור בשל רדיפות. העותרת נולדה באקוודור בשנת 1953,
בכפר קטן, מרוחק מהערים הגדולות ובשל כך, לטענת אמהּ, אשר רואיינה על-ידי הרב לאון
אלבין באקוודור – אבד לה הקשר עם הקהילות היהודיות. הרב אלבין עוד למד מאמהּ של
העותרת, גב' בלנקה אסטלה מונטנגרו לופז, כי היא נוהגת לקיים מצוות ומנהגים יהודיים
שונים – בענייני שבת, כשרות וחג. בנוסף, ציין הרב כי העותרת יכולה להוכיח שעל מצבת
הקבר של סבתהּ, חרוט באבן מגן דוד.
לאחר הדברים האלה,
שנמסרו בהצהרה בפני הקונסול הישראלי בקיטו, בירת אקוודור, בתאריך 1.6.2010 – הרב
אלבין הביע תקווה כי העותרת "תגשים משאלתה לעלות לישראל במסגרת חוק השבות ותוכל
להשיב
לעצמה
את זהותה היהודית בעיני הקהילה באמצעות גיור על-פי
ההלכה" (ההדגשה שלי –
ח"מ
).
3.
העותרת הגיעה לישראל בתאריך 29.9.2001 וקיבלה אשרת תייר למשך שלושה
חודשים. בעתירה, נטען כי בשל המרחק של הכפר בו התגוררה באקוודור מהקהילה היהודית
המאורגנת, היא לא ידעה כי עליה לפנות לסוכנות היהודית טרם הגעתה ארצה. עוד נטען כי
עם בואה לישראל היא לא ידעה כיצד להסדיר את הכרת המדינה ביהדותה, ולכן החלה לעבוד
בעבודות מזדמנות. העותרת נמנעה מלהגיע למשרד הפנים, לטענתה, משום שחששה כי תורחק
מישראל, בשל שהותה הבלתי-חוקית בארץ.
עם זאת, בקשה להסדרת מעמדה הוגשה לבסוף – לאחר כתשע שנים, בתאריך
29.11.2010, באמצעות בא-כוחה. בתאריך 24.5.2011 התקבלה תשובה שלילית ממשרד הפנים
וזאת בשל העובדה כי לטענת משרד הפנים אין היא זכאית שבות ומשום שהיא שוהה בישראל
שלא כחוק מזה זמן רב. ההחלטה הורתה לעותרת לצאת את המדינה תוך 14 ימים.
לאחר כחודש ימים,
הגישה העותרת ערר בפני מנהלת מנהל רשות האוכלוסין בהרצליה, אשר נדחה בתאריך
4.8.2011 – בנימוק שהעותרת לא הוכיחה שהיא יהודיה.
4.
אחרי דחית הערר הוגשה עתירה לבית משפט זה (ראו: בג"ץ 7754/11
מונטנגרו נ' משרד הפנים
(לא פורסם, 15.2.2012) (להלן:
העתירה הראשונה
)). בעתירה, ציין בא-כוחה של העותרת, כי אם משרד הפנים סבור שאין
מספיק הוכחות לכך שהעותרת היא יהודיה, המשיב היה צריך לפרט מהן ההוכחות הנוספות
שהוא מבקש, בהתאם לנסיבות, ולתת לעותרת הזדמנות נאותה כדי להביא את הראיות הנוספות
הללו.
5.
העתירה הנ"ל הובאה בפני הרכב ובדיון, בעקבות הערות בית המשפט,
חזרה בה העותרת מן העתירה, תוך שהיא מודיעה כי בכוונתה להביא ראיות אחרות וטובות
יותר מאלה שהציגה תוך 45 ימים – ואם לא תתקבל החלטה
אחרת של משרד הפנים בענינה בתוך אותו מועד, היא מתחייבת לעזוב את הארץ (ראו: פסק הדין בעתירה הראשונה ).
6.
במהלך 45 הימים שנקצבו לעותרת בפסק הדין בעתירה הראשונה – העותרת לא פנתה למשרד הפנים. בא-כוחה של העותרת מסביר בתשובתו לתגובה המקדמית של המשיב, שלהבנתו, פסק הדין בעתירה הראשונה הותיר בפניו אפשרות לפנות למשיב, או להגיש במישרין עתירה חדשה בצירוף מסמכים חדשים. פרשנות זו, בכל הכבוד – אין לה מקום, מה גם שהמסמך החדש שצורף הוא תצהיר של אמה של העותרת, שאין בו למעשה פרטים נוספים רלבנטיים.
7.
נוכח הנסיבות המתוארות לעיל, האמור בפסק הדין בעתירה הראשונה והתנהלות העותרת (לרבות שהותה ועבודתה בישראל שלא כדין במשך שנים) – דין העתירה
להימחק מחוסר עילה, מחמת אי-מיצוי הליכים ועשיית דין עצמי, וכך אנו מורים.
למען הסר ספק מובהר בזאת כי היה ויהיו בידי העותרת מסמכים נוספים לאימות גירסתה וטיעוניה היא תוכל, כמובן, להציגם בפני רשויות משרד הפנים, ואולם אין באפשרות זו כדי להביא לדחיה במימוש התחייבותה לעזוב את הארץ.
8.
בנסיבות הענין – אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח בסיון התשע"ב (18.6.2012).
ה נ ש י א
ש ו פ ט
ש ו פ ט