בג"ץ 2297/98 גביש אורי נ. המוסד לביטוח לאומי

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.זוהי עתירה שנייה לבית משפט זה שעניינה בקצבת שאירים אותה מבקש העותר לקבל. עניינה של עתירה זו סב גם סביב מענק שאירים אותו מבקש העותר לקבל. העתירה הקודמת נמחקה בהסכמת הצדדים.

2.ביום 26.7.95 ניתן פסק-דין על ידי בית-הדין הארצי לעבודה בו נתקבל ערעורו של העותר והוחלט כי "אלמן", כמשמעותו בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה1995- הוא גם מי שנתמלאו לגביו התנאים שבסעיף, ממועד למועד ולא רק נכון למועד פטירת בן-הזוג, בענייננו אשתו של העותר. בשאלה זו קבל - איפוא - בית-הדין את ערעורו של העותר.

עוד קבע בית-הדין, כי מבחן גובה ההכנסה לשם קביעת ה"הכנסה הקובעת" לעניין הגדרת "אלמן" לצורך זכאות לקצבת שאירים, יושתת על בסיס הכנסה שנתית במשך תקופה של שנים עשר החודשים הקודמים לבדיקת הזכאות מעת לעת.

תביעתו של העותר הוחזרה למוסד לביטוח לאומי כדי שיבדוק אותה לגופה, על-פי הכנסותיו של העותר, כאמור.

3.העותר, נתבקש על ידי פקיד התביעות להמציא פרטים על הכנסותיו לתקופה של שנים עשר חודשים כאמור, וזאת על מנת שיחליט אם מגיעה לו קצבת שאירים מבחינת גובה הכנסתו. אולם העותר איננו מוכן לעשות כן. לטענתו, שגה בית-הדין ושגה פקיד התביעות במבחן שהציבו לצורך בדיקת הזכאות והוא מבקש לקבוע כי לפי הפרוש הנכון של החוק, אין הוא חייב להמציא פרטים ומסמכים כנדרש על ידי המוסד לביטוח לאומי.

4.טוענת באת-כוח המשיב 1, כי השאלה כיצד צריכה להיבדק "הכנסה" לעניין הגדרת "אלמן", לצורך קביעת זכאותו של "אלמן" לקצבת שאירים, אם כהכנסה חודשית או שנתית, לא הועלתה כלל במסגרת כתב הערעור של העותר בבית-הדין ובית-הדין לא התבקש להתייחס לכך. התייחסותו של בית-הדין הארצי לשאלה זו בפסק-דינו וקביעתו כי מבחן גובה ההכנסה יושתת על בסיס הכנסה שנתית בתקופה של שנים עשר החודשים הקודמים לבדיקת הזכאות, נעשתה אגב אורחא וללא דיון ענייני בשאלה זו שלא הועמדה לדיון בפניו.

אכן, לכאורה הצדק עם באת-כוח המוסד בעניין זה, אלא שגם אם נתייחס לקביעה זו של בית-הדין הארצי לעבודה וגם אילו היה ממש בטענת העותר כי קביעה זו שגויה היא, עדיין לא היה מקום להתערבותו של בית משפט זה בפסק-דינו של בית-הדין הארצי. הטעות בפרשנות ההוראה הרלבנטית שבחוק הביטוח הלאומי - גם אם נפלה כזו - איננה ממין הטעויות שבית משפט זה מתערב בהן בשבתו כבג"ץ על החלטותיו של בית-הדין הארצי לעבודה.

על כל פנים, מששאלת המבחן לקביעת "הכנסה", הן על פי מהותה והן על פי משך הזמן הרלבנטי לקבלתה, לא הוכרעה בבית-הדין אלא נדונה אגב אורחא, אין להכריע בה לראשונה בבית משפט זה. מן הראוי כי שאלה זו תיבדק על ידי מערכת בתי-הדין לעבודה לאחר שתינתן הכרעת פקיד התביעות בנושא זה.

5.משקבל בית-הדין הארצי את ערעורו של העותר וקבע כי את זכאותו של אלמן ניתן לקבוע ממועד למועד, חזר העניין לפקיד התביעות על-מנת שיבדוק את ההכנסה הרלבנטית לצורך קביעת הזכאות לקצבה ויתן החלטתו. לצורך עריכת בדיקה זו, ראוי שהעותר ימציא לפקיד התביעות פרטים ומסמכים על הכנסותיו בשנים עשר החודשים שקדמו לבדיקת הזכאות, כפי שמבקש המוסד לביטוח לאומי מן העותר לעשות, וזאת מבלי לפגוע בכל טענותיו של העותר בין לעניין סוג ההכנסה שצריכה להלקח בחשבון, בין לעניין משך תקופת ההכנסה ובין לכל עניין אחר. פקיד התביעות יתן את החלטתו, ואם זו לא תראה לעותר, מטעם כלשהו, רשאי הוא לפנות שוב לבית-הדין האזורי לעבודה ולעורר את שאלת דרך חישוב ה"הכנסה" לעניין קביעת זכאותו.

גם אם לא ימציא העותר פרטים או מסמכים כלשהם, יתן הפקיד את החלטתו, והעותר יהיה רשאי לפנות לבית-הדין, כאמור.

6.אשר למענק שאירים, תביעה זו לא נידונה עד כה על ידי בית-הדין לעבודה לערכאותיו. כל האמור לעיל לעניין המצאת פרטים ומסמכים בנושא קצבת השאירים, נכון גם לעניין מענק השאירים, ולפיכך אין מקום להתערבותנו בנושא תביעה זו. לא ניתן לעשות קפיצת דרך ולהגיע בנושא זה ישירות לבית משפט זה.

לאור האמור לעיל דין העתירה להידחות, והיא נדחית בזאת.

7.ראוי שלאור הזמן הממושך שחלף מאז החל הטפול בעניינו של העותר ייעשה על ידי המשיב 1 כל מאמץ לסיים את הטיפול בעניינו ללא דיחוי.