בג"ץ 2327/05 ילנה ליסנקו נ. שר הפנים

השופט א' א' לוי:

1.עותרת 1, אזרחית ישראל, היא בת זוגו של עותר 2, אזרח טורקיה השוהה בישראל על אף שמעמדו בה טרם הוסדר. משרד הפנים הודיע לבני הזוג כי בקשתם להסדרת המעמד לא תידון כל עוד שוהה עותר 2 בישראל, וזאת בהתאם לנוהל שגובש במשרד, ודורש כי בן הזוג הזר יעזוב את גבולות המדינה קודם שתידון בקשתו לקבלת מעמד בה (להלן: הנוהל).

2.העותרים, המערערים על חוקיות הנוהל, מבקשים בעתירתם זו כי נורה למשרד הפנים לחזור בו מן הדרישה לעזיבת הארץ כתנאי לטיפול בבקשה להסדרת המעמד. עוד עותרים הם למתן צו ביניים למניעת הרחקתו של עותר 2 מישראל או השמתו במשמורת. בכוונת מכוון הוגשה העתירה לבית-משפט זה, וזאת על אף שהענין המועלה בה נמנה עם סוג הענינים שבסמכות שיפוטו של בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לענינים מינהליים (ראו סעיף 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000). בא כוחם של העותרים, עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח, הסביר כי נדרשת הכרעה עקרונית של בית-משפט זה, שכן המשיב, במדיניות הננקטת על-ידו, אינו ממלא אחר מצוותו של בית-המשפט לענינים מינהליים, אשר פסל את הנוהל בשורה של פסקי דין שיצאו מלפניו (ראו, למשל, פסק-דינו של כבוד השופט ע' פוגלמן בעת"מ 2790/04 רוזנברג ואח' נ' שר הפנים , שניתן בתאריך 29.12.04).

3.טענה זו אינה יכולה להתקבל. בית-משפט זה לא ישב, על דרך הכלל, כערכאה ראשונה בסוגיות הנתונות לשיפוטו של בית-המשפט לעניינים מינהליים. הטעם שהציגו העותרים לחריגה מכלל זה אין בו ממש. שכן, ככל שאין המשיב מקיים את שהוטל עליו בפסק-דין של בית-המשפט לענינים מינהליים, פתוחה בפני הזוכים שם הדרך לנקיטתן של הדרכים הקבועות בדין, ופניה לבית-משפט זה אינה נמנית עמן. ואילו ככל שהפסיקה אשר יצאה מלפני בית-המשפט לענינים מינהליים אינה אחידה ומביאה לתוצאות סותרות, רשאי מי שנפגע מכך לפנות בערעור לבית-המשפט העליון ולבקש כי תיקבע הלכה ברורה ומחייבת. כך או כך, עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק אינה האכסניה המתאימה.

4.על יסוד זה אנו דוחים את העתירה על הסף, וממילא לא נדרשת הכרעתנו בבקשה למתן צו ביניים.