בג"ץ 2328/02 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי :

בעתירה זו מבקשת העותרת, בין היתר, כי יימנע אשפוזה והטיפול הרפואי הכפוי שניתן לה על ידי רופאים שונים. עוד מעלה העתירה טענות חמורות בדבר טיפול רפואי כפוי שניתן לה, טענות בדבר כספים המגיעים לה ממקורות שונים, וכן טענות בדבר אחריותם הפלילית והנזיקית של גורמים וגופים שונים.

מתגובת המשיבה לעתירה עולה, כי על פי רישומיו של משרד הבריאות, לא קיבלה העותרת בעבר ואינה מקבלת בהווה טיפול רפואי בכפיה. בתגובה משלימה של המשיבה מיום 27.8.02 נטען, כי המשיבה ביקשה וקיבלה את התייחסותם של הרופאים השונים שטיפלו בעותרת, ובעקבות כך החליט ראש המחלקה לשירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, על מינוי וועדה לבדיקת תלונותיה של העותרת בראשות ד"ר י' בר-אל, הפסיכיאטר המחוזי בירושלים. הוועדה בחנה את העניין ואף ביקשה לזמן את העותרת להופיע בפניה כדי לאפשר לה להעלות את טענותיה. דא עקא, העותרת סירבה להופיע בפני הועדה, ולאור זאת החליטה הועדה לבחון את התיעוד שהונח בפניה, ובסופו של יום הומלץ שלא להמשיך בבירור התלונה. המלצת הוועדה אושרה ביום 19.8.02 על ידי ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות.

בהחלטה מיום 9.9.02 נתבקשה העותרת להגיב, תוך 15, על האמור בתגובת המשיבה. אך מטעמים השמורים עמה נמנעה העותרת מלעשות זאת. במקום זאת, הגישה העותרת שתי בקשות נוספות המעלות טענות דומות לאלו שנטענו בעתירה.

דין העתירה להידחות על הסף, באשר אין היא מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. כאמור, עניינה של העותרת נבדק בצורה יסודית ונשללה הטענה בדבר מתן טיפול רפואי כפוי. מעבר לנדרש אוסיף, כי דין העתירה להידחות גם משום קיומו של סעד חלופי. כוונת הדברים לכך, שאף בהנחה כי לעותרת ניתן טיפול רפואי בכפיה, היה עליה להגיש ערעור לוועדה פסיכיאטרית מחוזית אשר ערעור על החלטתה ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, הכל בהתאם לסעיפים 12 ו- 29 לחוק טיפול לחולי נפש, התשנ"א -1991.

העתירה נדחית.