בג"ץ 2329/06 פידא אבו חק נ. שר הפנים

1.ביום 14.3.06 הגישה העותרת לבית משפט זה עתירה בה נטען כנגד המשיב כי סירובו ליתן רישיון לישיבת קבע עבור בעלה של העותרת, כמו גם רישיון ביקור עבורו, אינם כדין. בעתירה נטען, כי הסירוב להיעתר לבקשות העותרת בנדון בא "מטעמים בטחוניים" אולם, טענה העותרת, כי אין מדובר בטעמים של ממש אלא בטעמים פסולים ושיקולים זרים.

2.ביום 12.10.06 נתבקשה על ידי העותרת מחיקת העתירה. לטענתה, ביום 18.9.06 החליט המשיב לשקול מחדש את הנסיבות ולהתיר את כניסת בעלה של העותרת לארץ, והוא אכן נכנס לארץ והונפקה לו אשרה לשביעות רצון בני הזוג. בהחלטתי מיום 17.10.06 הורתי על מחיקת העתירה. עם זאת, עמדה העותרת על פסיקת הוצאות לזכותה. לטענתה, לא היה יסוד לסירובו של המשיב להסדיר את עניינו של בעלה לקבלת הסעד, עניין שהוסדר לא מיידית אלא בחלוף חצי שנה. המשיב, בתגובתו מיום 9.11.06, הותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט אך הדגיש, כי פעל לשם ייתור העתירה זמן סביר לפני שמיעתה וזו התייתרה בלא צורך בשמיעתה לפני ההרכב.

3.לאחר עיון בחומר שלפני שוכנעתי כי יש יסוד מספיק לבקשה לפסיקת שכר טרחה והוצאות. אכן, מן החומר שלפני עולה כי חל שינוי בהחלטת המשיב בכל הנוגע לבעלה של העותרת והסעד המבוקש נתקבל. שינוי זה בא לאחר הגשת העתירה בלא שהמשיב מספק הסבר לו. במצב דברים זה, ונוכח עמדת המשיב, ניתן לקבוע כי הגשת העתירה היתה מוצדקת וכי הסעד התקבל בגין הגשתה. אשר לשיעור שכר הטרחה הרי שאין המדובר בעתירה מורכבת ולא נתקיים דיון בהליך. על יסוד זה יחויב המשיב בשכר טרחת עורך דין של העותרת בסך 3,000 ₪ וכן בהוצאותיה בגין תשלום האגרה בסך 1,641 ₪. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.