בג"ץ 2329/20 שפיר תעשיות בע"מ נ. המפקח על המכרות, משרד האנרגיה

הנשיאה א' חיות:

1.

עניינה של עתירה זו ברישיון החציבה שהעניק המשיב 1, המפקח על המכרות במשרד האנרגיה (להלן: המפקח ), ביום 19.3.2020 לעותרת לחצוב במחצבת ערה. העתירה מתמקדת בהחלטת המפקח שלא לכלול ברישיון החציבה שטח המכונה "הסנפיר", אשר נכלל החל משנת 2016 ברישיונות החציבה הקודמים שניתנו לעותרת. זאת, על רקע התנגדותה של המשיבה 2, רשות מקרקעי ישראל – המנהלת את מקרקעי המחצבה על פי דין – לכלול את שטח "הסנפיר" ברישיון. בהתאם לתקנה 3 לתקנות המכרות (רשיונות חציבה), התשל"ח-1978, נדרש מבקש הרישיון "להמציא את הסכמת בעל הקרקע למתן רשיון תוך ציון התקופה שלגביה ניתנה ההסכמה". לטענת העותרת הסכמה כאמור ניתנה במסגרת הסכם הרשאה שנחתם בינה ובין המשיבה 2 בשנת 2011 (להלן: הסכם ההרשאה ). מנגד, טוענת המשיבה 2 ששטח "הסנפיר" אינו נכלל בהסכם ההרשאה ומשכך אין לראות באמור בהסכם זה משום הסכמה למתן רישיון החציבה בענייננו.

2.

בתום דיון שהתקיים בעתירה ביום 20.7.2020 ובעקבות הערות ההרכב, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן יינתן בידי העותרת רישיון מתוקן שיכלול גם את שטח "הסנפיר" והוא יעמוד בתוקפו, בשלב זה, עד ליום 31.12.2020 (להלן: הרישיון המתוקן ) . עוד נקבע כי "העותרת רשאית לנקוט בכל הליך אזרחי שתמצא לנכון בנסיבות העניין וטענות שני הצדדים שמורות להם".

3.

ביום 10.12.2020 הודיעה העותרת כי הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה אזרחית נגד המשיבים (ת"א 33195-11) (להלן: התביעה האזרחית ), במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי הקובע כי שטח "הסנפיר" נכלל בגבולות הסכם ההרשאה וכי כל עוד הסכם ההרשאה עומד בתוקפו, יש לעותרת הרשאה לחציבה בשטח זה. התביעה האזרחית הופנתה גם כלפי המפקח ולגביו נתבקש בתביעה סעד שיורה לו להעניק לעותרת רישיון חציבה עבור שטח "הסנפיר". העותרת סבורה כי ההליך האזרחי שנקטה אינו מייתר את העתירה דנן וטוענת כי בנסיבות שנוצרו, יש מקום להוציא צו על-תנאי בעתירה ולהורות כי תוקף הרישיון המתוקן יוארך עד לדיון בעתירה.

4.

המשיבים מצידם סבורים כי משהגישה העותרת את התביעה האזרחית, שהיא לשיטתם "המסגרת המתאימה לבירור הנטען על ידי העותרת" וכי משהתבקש בה, בין היתר, סעד הזהה במהותו לסעד שהתבקש בעתירה דנן, העתירה התייתרה ויש להורות על מחיקתה. אשר להארכת תוקפו של הרישיון המתוקן, סבורים המשיבים כי אין מקום להורות כן, בהינתן האפשרות העומדת לעותרת לבקש סעד זמני בערכאה השיפוטית המתאימה.

5.

בתשובתה מיום 27.12.2020 להודעת המשיבים, טוענת העותרת כי אין חפיפה בין העתירה דנן – שעניינה סמכויות המפקח ושיקול דעתו המנהלי במתן רישיון חציבה – לתביעה האזרחית העוסקת בטענות חוזיות כלפי המשיבה 2. על כן, כך הטענה, העתירה דנן לא התייתרה ונדרשת הכרעה בטענות שהעלתה העותרת במסגרתה.

6.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי המקום הראוי ללבן את הסכסוך בין הצדדים במכלול הוא בית המשפט האזרחי המוסמך, והעותרת אכן נקטה לאחרונה הליך אזרחי כאמור, אשר בבסיסו עומדות הטענות החוזיות שמעלה העותרת כלפי המשיבה 2, אך הוא כרוך ושלוב גם בסוגיית הרישיון והיקפו ובסעדים שנתבקשו כלפי המפקח, הנתבע אף הוא באותו הליך. בנסיבות אלה, נראה לנו כי בשלב זה העתירה התייתרה ויש להורות על מחיקתה. אשר לרישיון המתוקן – על מנת שיהיה בידי העותרת סיפק לפנות בבקשה מתאימה לערכאה הנוגעת בדבר, אנו מורים כי הרישיון המתוקן יעמוד בתוקפו עד ליום 10.1.2021. זאת מבלי שיש בכך משום נקיטת עמדה כלשהי לגופם של דברים.

7.

אשר על כן, העתירה נמחקת.

טענות הצדדים שמורות להם ובנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.