בג"ץ 233-23 בג"ץ 233-23

השופט ד' מינץ:

עניינה של העתירה שלפנינו בהוראה לסילוק מבנה חדש מס' 10292 מיום 12.12.2022 (להלן: הוראת הסילוק) שהוצאה מכוח הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה והשומרון) (הוראת שעה) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן: הצו), בין היתר ביחס למבנה באזור בית אומר ובסמוך לכביש 60.

1.ביום 12.12.2022 ניתנה לעותר הוראת הסילוק, המתייחסת להכשרת שטח בגודל של כ-1 דונם; חציבה בקיר; וכן מבנה בגודל של כ-700 מ"ר (להלן: המבנה). העותר הגיש ביום 16.12.2022 בקשה לביטול הוראת הסילוק בה טען כי מדובר בעבודות שיפוץ בבית מגורים הקיים משנת 1981 אשר נבנה לפי היתר בניה כדין. הבקשה נדחתה על ידי מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי בהחלטה מיום 4.1.2023 והובהר כי בהתאם לתיעוד המצוי בידי יחידת הפיקוח, המבנה שהיה במקום נהרס ובמקומו הוקם מבנה חדש על ידי העותר, כאשר אין מדובר בעבודות שיפוץ בלבד. מכאן העתירה שלפנינו, עמה הוגשה בקשה למתן צו ביניים.

2.העותר טען בעתירתו כי המבנה הוקם לפני 40 שנה שבמהלכן לא בוצעו בו עבודות החזקה ושיפוץ, ובשנת 2022 הוא פונה לצורך ביצוע עבודות כאמור, ובהן בניית עמודים וגדרות להחזקתו. נטען כי השימוש בהוראה לסילוק מבנה חדש נועד להתמודד עם בניה בלתי חוקית חדשה, בעוד שבמקרה זה מדובר במבנה ישן שנבנה לפי היתר בניה כדין, ודי בכך כדי להביא לביטול הוראת הסילוק האמורה. לחלופין התבקש בית משפט זה להורות למשיבות לאפשר לעותר "לנקוט בכל ההליכים האפשריים" על מנת לקבל אישורים להשלמת עבודות השיפוץ במבנה.

3.בתגובה מקדמית שהוגשה מטעם המשיבות נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים מצד העותר, אשר ביצע את הבניה בניגוד לחוק ובהיעדר כל היתר, והמשיך בבינוי גם לאחר שנמסרה לו הוראת הסילוק ואף לאחר הגשת העתירה. יתרה מכך, העותר הציג תשתית עובדתית שאינה מדויקת משטען שמדובר ב"עבודות החזקה ושיפוץ" גרידא בעוד שהמבנה הישן שעמד במקום נהרס כולו ובמקומו נבנה מבנה חדש, כאשר בצמוד לו אף נבנה אגף חדש. עוד טענו המשיבות כי דין העתירה להידחות גם לגופה, שכן הוראת הסילוק הוצאה כדין, היא עומדת בתנאים הקבועים בצו והולמת את מדיניות האכיפה של המשיבות. זאת שכן מדובר בבינוי חדש שנעשה שלא כדין וללא היתר, והוא נעדר היתכנות תכנונית בהיותו מצוי בתחום צו בדבר איסור בניה 1/96, התשנ"ו-1996 (להלן: צו איסור בניה) ובסמיכות לציר תנועה ראשי. באשר לטענת העותר כי יש בידיו היתר בניה למבנה משנת 1981, הובהר כי על פי סעיף 34(4) לחוק תכנון ערים, כפרים ובנינים, מס' 79 לשנת 1966 הקמה מחדש של מבנה טעונה קבלת היתר בניה. ובכל מקרה העותר אף לא טען שביקש היתר בניה עבור הקמת האגף החדש המהווה הרחבה של המבנה הקודם.

4.לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. הלכה למעשה, טענתו היחידה של העותר היא כי עבודות הבניה שביצע הן בגדר "עבודות החזקה ושיפוץ בלבד" למבנה קיים שניתן לגביו בשעתו היתר בניה. לוּ אכן היה אמת בטענה זו, היה מקום להטות אוזן לטענות העותר. ואולם טענה זו לגבי אופי העבודות לא זו בלבד שהיא לא נתמכה כלל בראיות אובייקטיביות, אלא שעיון בתמונות שצירפו המשיבות לתגובתן המתעדות את פעולות הבניה שביצע העותר מלמד שטענותיו רחוקות מאוד מהאמת. כל שצירף העותר לעתירתו הן תמונות ספורות אשר קשה להתרשם מהן לגבי אופי העבודות ומצב המבנה לפניהן ולאחריהן, וכן מסמך בשפה הערבית שבו נטען כי מפורטות על ידי "מודד" העבודות שבוצעו במקום. לעומת זאת, מהתמונות ומתצלומי האוויר שבידי המשיבות ניתן להתרשם בבירור ובאופן חד-משמעי מכך שהעותר הוסיף אגף חדש לחלוטין, גדול בהיקפו, המחובר למבנה הישן, שיסודותיו נראים בתצלום אוויר מיום 14.10.2022 (מש/5) ולא נראו בתצלום מחודש יוני 2022. בסמוך לכך נוספו גם יציקות בטון מסביב למבנה הישן, כאשר בתצלום נוסף מחודש אוקטובר 2022 ניתן להבחין כי המבנה הישן נהרס, תוך שנותרו מסביבו רק יציקות הבטון (מש/6). בהמשך נוספה קומה נוספת לאגף המחודש, כפי שניתן להבחין מהתמונות מיום 14.11.2022, מיום 20.11.2022 ומיום 12.12.2022 (מש/7, מש/8 ו-מש/9)). בנסיבות אלו, לא רק שלא ניתן לומר כי העותר הניח תשתית עובדתית מספקת ואף לא מינימלית להוכחת טענתו כי מדובר ב"עבודות החזקה ושיפוץ" בלבד, אלא שהעותר הסתיר במכוון את התשתית העובדתית האמיתית.

5.העותר עשה אפוא דין לעצמו כאשר ביצע את עבודות הבניה ללא היתר בניה, ומחמת חוסר ניקיון כפיים מצדו דין העתירה להידחות על הסף אף מטעם זה לבדו (וראו למשל: בג"ץ 310/22 אבו תאבת נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 4 (28.1.2022); בג"ץ 3985/22 אלאתמין נ' מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 10 (29.6.2022); בג"ץ 8162/22 זיד נ' מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי, פסקה 7 (14.2.2023)). ויודגש כי אף לשיטתו של העותר כלל לא התבקש וממילא לא ניתן היתר לבניית אגף חדש בצמוד למבנה הישן. יתר על כן, מהתמונות שצירפו המשיבות אף עולה כי העותר לא חדל מביצוע העבודות גם לאחר שהוצאה לו הוראת הסילוק, ואף לאחר הגשת העתירה (מש/12 מיום 18.12.2022 לאחר הוצאת הוראת הסילוק ו-מש/17 מיום 9.1.2023 לאחר הגשת העתירה).

6.אוסיף כי בקשת העותר החלופית כי נורה למשיבות לאפשר לו לנקוט "בכל ההליכים האפשריים" על מנת לקבל את האישורים הנדרשים להשלמת עבודות השיפוץ במבנה איננה ממן העניין. מטרת הצו היא לשרש נוהג פסול על פיו "תחילה בּוֹנים, ורק אחר כך פונים" (בג"ץ 7013/21 אבו זיתון נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 2 (18.11.2021)). אין גם מקום להלום פניה לבית משפט זה בבקשה לאפשר נקיטה בהליך תכנוני כשלהו, לאחר הצבת עובדות בשטח, תוך התעלמות מההליכים התכנוניים הקבועים בדין. על כך יש להוסיף כי כפי שציינו המשיבות (כאשר העותר כלל לא התייחס לכך בעתירתו אף כי הדבר הובהר לו במענה מטעם מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי מיום 4.1.2023), המבנה ממוקם בתחומי צו איסור בניה ועל כן נעדר כל היתכנות תכנונית.

העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות המשיבות בסך של 5,000 ש"ח.