בג"ץ 233/97 מדינת ישראל נ. זוהיר אחמד

1.בשל הרשעתו בביצוע שני מעשי שוד בנסיבות מחמירות, שימוש ברכב ללא רשות, גניבה מרכב, פציעה, נהיגה בפסילה ובלי ביטוח, והחזקת סכין שלא כדין, וכן עוד עבירות נוספות של תקיפה, תקיפה סתם, החזקת סמים לשימוש עצמי ושלא לשימוש עצמי (10 גרם הירואין), התפרצות וגניבה ממקום מגורים, קבלת נכסים בטענות שוא וסחיטה באיומים, השית בית המשפט המחוזי בנצרת על המשיב ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל. נוסף לכך הפעיל בית המשפט המחוזי עונש מאסר על תנאי לתקופה של ששה חדשים, מחציתם בחופף ומחציתם במצטבר לעונש הנ"ל. נוסף לכך הטיל בית המשפט על המשיב מאסר על תנאי לתקופה של 20 חדשים, ופסל אותו מהחזק רשיון נהיגה לתקופה של עשר שנים.

המדינה משיגה לפנינו על קולת העונש. אנו סבורים שהערעור בדין יסודו.

2.חרף הכלל שאין בית המשפט שלערעור ממצה את הדין עם נאשם, כשם שראוי לה לערכאה הראשונה לעשות, אנו סבורים שרשימת הרשעותיו הקודמות של המשיב, וכן טיבן של העבירות שעבר ונסיבותיהן, מצדיקות החמרה בעונש. באחד ממקרי השוד נכנס המשיב למכונית מזדמנת, הצמיד סכין לבנו של הנהג ושדד מהנהג סכום של 10.- ש"ח, באיום שיהרוג את בנו. במקרה אחר שדד סכום כסף מנהג אחר, ולאחר מכן ברח עם רכבו. בעבר כבר ניתנו למשיב הזדמנויות אך הוא לא ניצל אותן. אין להקל ראש גם בעבירות הנוספות שבהן הורשע המשיב, הכוללות עבירות סמים, התפרצות וגניבה של טלויזיה ווידאו ומכירתם, וסחיטה באיומים בנסיבות מחמירות.

בית המשפט המחוזי נתן כנראה משקל לעובדה שהמערער ביצע את העבירות בהן הורשע כאשר היה מכור לסמים, וכי בשלב מסויים נראה הדבר שחל שינוי לטובה בהתנהגותו. אך מהתסקיר המשלים שהוגש לנו מתברר שאין למערער כעת כל מוטיבציה לטיפול, וכי אינו כשר לקשר טיפולי עם שירות המבחן, ונראה הדבר שלא עלה על דרך החזרה למוטב.

רק משום שאין אנו מחמירים עם נאשם בערכאת הערעור, כפי שמן הראוי היה לעשות, לא נמצה אתו את הדין גם הפעם.

אנו מקבלים את ערעור המדינה ומעמידים את עונשו של המשיב על מאסר בפועל לתקופה של חמש שנים ומחצה, בניכוי ימי המעצר מיום 28.8.96. אנו מפעילים במצטבר את עונש המאסר על תנאי לתקופה של ששה חדשים, שהיה תלוי ועומד כנגדו, כך שבסך הכל יהיה על המשיב לרצות שש שנות מאסר בפועל. עונשי המאסר על תנאי והפסילה, כפי שנפסקו בבית המשפט המחוזי, בעינם יעמודו.