בג"ץ 2353/97 חוג'ה דוריס נ. המועצה המקומית רמת השרון

ביום 28.1.97, במסגרת גזר דין שניתן נגד המשיב השני ( להלן: המשיב ) בבית המשפט העירוני בפתח תקווה (ת"פ 1083/97), הוא חוייב להרוס את ביתו, אותו בנה ללא רישיון. המשיב לא קיים את צו ההריסה, אותו היה עליו לבצע עד 31.3.73. בגין כך הוגש נגדו בת"פ 1431/90 של בית משפט השלום בהרצליה כתב אישום המייחס לו עבירה לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה1965-. בגזר הדין שניתן בתיק זה, בנוסף לעונשים שהוטלו על המשיב, נקבע שצו ההריסה יבוצע על ידי הרשות, תוך חיוב המשיב בהוצאות ההריסה. ערעור שהוגש על גזר דין זה לבית המשפט המחוזי נדחה. עד היום לא בוצע הצו.

העותרת, אשר נפגעה מבנית המבנה אותו בנה המשיב ללא היתר, עותרת בפנינו לחיובה של המשיבה הראשונה ( להלן: המשיבה ) לביצוע צו ההריסה.

באת כוח היועץ המשפטי לממשלה, בתגובתה בכתב ובטיעון בפנינו, תומכת בעמדת העותרת ומצטרפת לעתירה שהצו על תנאי שניתן בתיק זה יהפך למוחלט.

בתשובה מטעם המשיבה אין המשיבה מתכחשת לחובתה לבצע את צו ההריסה. היא רק מדגישה את הקושי לבצע את הצו נוכח הפגיעה הכרוכה בכך במשפחתו של המשיב. המשיב לא הגיש כל תגובה בכתב לעתירה, על אף שניתנה לו אפשרות לכך.

אכן, עם כל הקושי בתוצאה של הריסת בית המשיב למשיב ובני משפחתו, אין כל נימוק משפטי אשר יצדיק את אי קיום צו ההריסה. רשות ציבורית המופקדת על שמירת החוק ואכיפתו, נדרשת לא אחת לבצע מעשים או מטלות אשר יש עמן גרימת אי נוחות ופגיעה בפרט. אך ככל שמוטלת עליה חובה על פי החוק, ובענייננו הוטל על המשיבה על ידי בית המשפט המוסמך לבצע את ההריסה - ויודגש, הדבר הוחלט בשעתו על פי בקשתה - אין היא יכולה להישמע בטענה שקשה עליה הדבר. נקל לשער את התוצאה הקשה שהיתה נגרמת לשלטון החוק ולאכיפתו, אם היתה רשאית רשות מקומית להימנע מלמלא צוי בית המשפט, בשל אי הנוחות והקשיים שיגרום הדבר לאלה שהצו מכוון כלפיהם.

אנו מקבלים את העתירה, והופכים את הצו על תנאי שהוצא בתיק זה למוחלט, במובן זה שהמשיבה מחוייבת בזה לבצע את צו ההריסה הנ"ל. הצו יבוצע בתוך ארבעה חודשים מהיום, אלא אם תינתן החלטה אחרת על ידי בית משפט מוסמך.

המשיבה תשא בהוצאות העותרת בסך 10,000 ש"ח.