פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ 2359/19
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ד' מינץ
העותרים:
1. ארז בוקרה
2. בוקרה פרוייקטים בע"מ
3. ע.פ בוקרה חברה לבניה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. שר האוצר
2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה
רעננה
3. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז
מרכז
עתירה למתן צו על
תנאי
תאריך הישיבה:
י"ז בכסלו התש"ף
(15.12.2019)
בשם העותרים:
עו"ד אסף זמיר; עו"ד רועי
נחום
בשם המשיבים 1 ו-3:
עו"ד הדס ערן
בשם המשיבה 2:
עו"ד נילי בן משה-ידגר
פסק-דין
1.
ביום 16.6.2014 ניתן על ידי המשיבה 2 היתר לחיזוק הבניין ברחוב ברנר 30
ברעננה (להלן:
המבנה הראשון
) נגד רעידות אדמה, לפי תמ"א 38.
עבודות החיזוק הסתיימו ביום 28.10.2015. בחלוף פרק זמן נוסף הוגשה בקשה להעביר תוספות
זכויות בנייה שלא נוצלו במבנה הראשון למגרש ברחוב ביאליק, במסגרת תכנית חדשה
שהוצעה.
2.
המשיבה 2 סברה, כמו העותרים, כי תמ"א 38 מאפשרת מהלך שכזה, בעוד יושב
ראש הוועדה המחוזית (לו הואצלה הסמכות לפי סעיף 109(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965)
סבר כי משהסתיימו עבודות החיזוק למבנה הראשון, לא ניתן לאשר את התכנית לפי סעיף
20א לתמ"א, שכן היה מקום למהלך תכנוני שכזה רק כשהתכנית הייתה מוגשת מלכתחילה
לפני ביצוע חיזוק המבנה הראשון.
3.
לפנינו חזרו הצדדים על עמדותיהם האמורות, כשהעותרים טענו בנוסף כי יש
לתת משקל להשקעות שהשקיעו ולציפיותיהם בהינתן עמדת הוועדה המקומית. שקלנו את טיעוני
הצדדים בכתב ובעל פה ובסופו של יום לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת יושב ראש הוועדה
המחוזית. בסעיף 20א לתמ"א 38 נקבע – בין היתר – כי תוגש למהנדס הוועדה תכנית בעניין
המצב הקונסטרוקטיבי של המבנה או מבנים שמיועדים לחיזוק. עוד נקבע כי תוגש למוסד התכנון
"חוות דעת שמאית/כלכלית" המפרטת את עלות ביצוע החיזוק במבנים לחיזוק, וחוות
דעת המעריכה את שווי תוספות הבנייה. מהוראת סעיף 20א ומתכליתו עולה כי יש להגיש את
התכנית לגבי שני המגרשים עוד לפני ביצוע החיזוק, באופן שמוסד התכנון יוכל לבחון את
פרטיה ואת האיזון הנדרש בין המבנה הקיים בפועל וטעון חיזוק לבין היקף זכויות הבינוי
במגרש האחר מלכתחילה. עמדת יושב ראש הוועדה המחוזית משקפת אפוא פרשנות ראויה של
הוראות הדין.
4.
אכן, ערים אנו לכך שציפיותיהם הכלכליות של העותרים נפגעו, אולם מדובר
בפרשנות הוראה כללית בתכנית מתאר ארצית, ולא ניתן להכריע בה על פי טענת הסתמכות
במקרה פרטני, מה גם שבהיתר הבנייה למבנה הראשון הודגש שאין במתן ההיתר התחייבות
לאישור תכנית בעתיד לניצול זכויות בלתי מנוצלות, וברור שאין אחיזה בנסיבות אלה
לטענה בדבר הבטחה מינהלית, כאשר התקיפה היא של החלטה
של יושב ראש הוועדה המחוזית ובפרשנות תכנית מתאר ארצית. יש לזכור, בנוסף, כי בסופו של יום הוועדה המקומית אישרה את הזכויות בתכנית לפי תכנית המתאר המקומית, הגם שמבחינת העותרים אין הדבר עונה לציפיותיהם הכלכליות לקבל פטור מהיטל השבחה.
5.
בשולי הדברים, אנו מפנים את תשומת לב המדינה להערתנו בדיון בדבר סעד חלופי בנסיבות בהן מדובר בהאצלה קבועה של סמכות השר ליושב ראש הוועדה המחוזית. איננו קובעים מסמרות בשלב זה בשאלה האם יש לקבוע זאת בדרך של מהלך פרשני או בדרך של תיקון התוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000. בצד האמור, ברור כי הסמכות המקבילה עומדת לבית משפט זה גם אם עומד לעותרים סעד חלופי (הגם שהשימוש בה ייעשה בנסיבות מתאימות וחריגות).
העתירה נדחית אפוא. בנסיבות בהן פעולת העותרים נעשתה בתיאום עם הוועדה המקומית, איננו עושים צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז בכסלו התש"ף
(15.12.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט