בג"ץ 2363/05 מיכאל אמסלם נ. מר אופיר פז-פינס ,שר הפנים

השופט א' גרוניס:

1.העותרים הינם חברי מועצת העיר שדרות, הנמנים על שורות האופוזיציה במועצה. ביום 9.3.05 הם הגישו עתירה למתן צו על תנאי בנוגע לחמישה נושאים: ביטול מינויים מסוימים שנעשו בעיריית שדרות (להלן - העיריה); ביטול הסכם רוטציה הקובע חילופי סגן ראש עיר בשכר; אי מינוי מבקר פנים לעיריה; גילוי פנקסי העיריה; חיוב המשיב 3, ראש עיריית שדרות (להלן - ראש העיריה), בהשבת כספים לעיריה או, לחלופין, הקמת ועדה שתבדוק את נושא הוצאתם של כספים אלו. בדיון שהתקיים ביום 9.6.05 הושגה הסכמה, אשר קיבלה תוקף של החלטה. בהחלטה נקבע, כי נושא מינוי בעלי תפקידים יידון בבית הדין לעבודה; ימונה מבקר פנים לעיריה בתוך זמן קצר; העותרים חוזרים בהם מן העתירה בנוגע להסכם הרוטציה בכפוף להבטחה שלא תהא אלא תחלופה אחת; יתאפשר לעותרים לעיין במסמכי העיריה. עוד הוחלט, כי תבוצע ביקורת רואי חשבון של משרד הפנים והודעה על המסקנות תימסר לבית המשפט. בהתאם להודעה, כך נקבע, יוחלט אם יהיה צורך בדיון נוסף.

2.המשיבים 2-1 הגישו מספר הודעות, בהתאם להתקדמות הבדיקה במשרד הפנים. ההודעה האחרונה הוגשה ביום 10.5.06 והיא מפרטת את ממצאי דו"ח הביקורת (להלן - הדו"ח) ואת החלטות הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים שבאו בעקבותיו. יצוין, כי הכנת הדו"ח כללה גם שימוע לעיריה ולראש העיריה. הדו"ח חושף ליקויים שונים באופן שבו נהגה העיריה בהתנהלותה התקציבית. נמצא, כי הוצאות כספיות שונות לא הובאו לאישור המוסדות המתאימים בעיריה וכי נפלו פגמים באופן אישורם של חוזים מסויימים אשר נעשו על ידי העיריה. עוד נקבע, כי הוצאות העיריה על שכירת כלי רכב, בין השאר רכבו של ראש העיריה, נראות מוגזמות. עם זאת נקבע, כי לגבי חלק מהעניינים בהם נטען שנפלו ליקויים סיפקה העיריה הסברים מספקים. כמו כן נקבע, כי רובן של ההוצאות הכספיות נמצאו סבירות. בעקבות כך החליט משרד הפנים להסתפק בהערה לעיריה כי עליה להקפיד בעתיד על יישום הוראות הדין והנוהל בכל הנוגע להתנהלותה הכספית. משרד הפנים אף הודיע, כי בכוונתו לעקוב אחר התנהלות העיריה ולוודא כי היא עומדת בדרישות. כמו כן הוחלט, כי סוגיית שכירת מכונית עבור ראשה העיריה תועבר לוועדה לחיוב אישי, על מנת שזו תחליט אם לחייב אותו בהוצאות המופרזות לכאורה.

3.ביום 30.5.06 הגיבו העותרים להודעתם של המשיבים 2-1. לעותרים טענות מסוימות כנגד ממצאים שנקבעו בדו"ח וכנגד אמיתות הנתונים שנמסרו על ידי העיריה. עוד מלינים העותרים על כי מי שערך את השימוע הינו הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, למרות שהעתירה מופנית גם כנגדו באשר הוא אחד המשיבים בה. טענה אחרונה זו, מוכרח אני להעיר, תמוהה היא: הלוא הממונה על מחוז הדרום צורף כמשיב בדיוק בשל הטענה כי חובתו לפקח ולאכוף את החוק על העיריה וראש העיריה. היעלה על הדעת כי הוא יוכל לבצע מלאכה זו בלא לשמוע את הנוגעים בדבר? מכל מקום, טענת העותרים היא כי לא היה מקום להסתפק בהערה ונדרשו צעדים חריפים יותר. עוד טענו העותרים, כי בניגוד למוסכם בהחלטה מיום 9.6.05 לא מונה עדיין מבקר פנים לעיריה. המשיבים 4-3 הגיבו גם הם להודעת המשיבים 2-1. בתגובתם, שהוגשה ביום 26.5.06, הם מודיעים כי עמדתם של המשיבים 2-1 מקובלת עליהם. לטענתם, כל מעשיהם היו בתום לב מוחלט, אולם הם מצהירים, כי הפיקו את לקחי הדו"ח וינהגו לפיו. בנוגע לסוגיית שכירת הרכב לראש העיריה הודיעו המשיבים 4-3, כי החלטתה של הוועדה לחיוב אישי תהיה מקובלת עליהם.

4.אנו סבורים כי העתירה מיצתה את עצמה. בדיקת משרד הפנים העלתה, כי ביסודה של העתירה אכן היה ממש ובהתנהלותה של העיריה היו ליקויים מסוימים. משרד הפנים החליט, כי המענה הראוי להתנהגותה של העיריה הינו הערה לעיריה והגברת הפיקוח עליה. אף אם ישנן טענות נקודתיות שונות בנוגע לדו"ח, לא שוכנענו כי דרך הטיפול בה בחרו המשיבים 2-1 אינה סבירה. ביום 10.9.06 הודיעו המשיבים 4-3 כי נבחרה מבקרת פנים לעירייה וכי היא תחל בעבודתה ביום 15.10.06. משמע, העותרים השיגו את שביקשו בכל הנוגע למינוי של מבקר פנים.

5.בנסיבות העניין כמתואר, ולאור העובדה שהעתירה מיצתה עצמה, אנו מוחקים את העתירה. עם זאת, ברי כי הייתה הצדקה להגשתה. המשיבים 4-3 ישאו בשכר טירחת עורך-דין לזכות העותרים בסך 10,000 ש"ח.