בג"ץ 2366/09 מחמוד אלחלאיקה נ. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית

1.

עיינתי בבקשה לפסיקת הוצאות ובתגובה לה (כמו גם בתגובה לתגובה), ומסקנתי היא כי קם בדין בסיס לחיוב המשיב בהוצאות העותרים, ולו בחלקן. אין חולק כי לאחר שהוגשה העתירה קיבלו העותרים את הסעד שנתבקש – היתר יציאת העותר 1 לירדן. עולה מן החומר שלפני, כי היתר היציאה ניתן עוד קודם להגשת העתירה – ביום 12.3.09 (על פי רישומי המשיב). אולם, בכך אין כדי לשלול פסיקת הוצאות במקרה זה שכן מתן ההיתר לא הובא לידיעת העותרים אלא לאחר הגשת העתירה (ביום 26.3.09) ולכן, בנסיבות אלו, הגשת העתירה הייתה מוצדקת ולו במובן זה שהביאה בסופו של דבר לפתרון העניין. לא נעלמה מעיני טענת המשיב כי התגובה לבקשתו הראשונה של העותר 1 הועברה למת"ק הפלסטיני עוד ביום 19.1.09 ועל כן אין לומר כי לא ניתן מענה בעניינו. עם זאת, אף תגובה זו, אשר דחתה את בקשת העותר 1 להיתר היציאה, לא הגיעה לידיעתו של העותר 1 ולא נמסר לו כי הועברה למת"ק. כן אציין כי ממילא חלף זמן לא מבוטל עוד קודם לכן, בלא שניתנה כל תשובה. אשר על כן, נתקיים אפוא בסיס - ולא חלקי - לחיוב בהוצאות.

2.

אשר לשיעור ההוצאות, הרי שיש ליתן משקל לכך כי הסעד ניתן תוך זמן קצר, ואף עובר להגשת העתירה, כאמור, ובלא צורך בקיום דיון; וגם לכך שתשובה מטעם המשיב יצאה אכן עוד ביום 19.1.09, וכי המשיב ציין כמסוכם כי יטפל בנדון שלא בנוהל הרגיל, באופן חריג (נספח ע/6 לעתירה). עוד יצוין, כי אין המדובר בעתירה מורכבת או סבוכה. על רקע זה, יעמוד החיוב בו ישא המשיב על סך כולל של 3,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.