פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
2366/11
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט צ' זילברטל
העותרים:
1. פיט אין א.ח שיקין ת"א בע"מ
2. אנרג'י מכון כושר 2003 בע"מ
3. גוף ראשון החדש (1988) בע"מ
4. פנורמה קלאב חדרה בע"מ
5. פיור סטודיו בע"מ
6. סטודיו סי בע"מ
7. פאר ספורט בע"מ
8. עמית כושר בע"מ
9. שושנה פיטנס בע"מ
10. דיזנגוף קלאב בע"מ
11. ירקון קלאב בע"מ
12. נדב כושר בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. שר האוצר
3. עיריית תל אביב-יפו
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
ט' בסיון התשע"ב
(30.05.2012)
בשם העותרים:
בשם המשיבים 2-1:
בשם המשיבה 3:
עו"ד מלכה אנגלסמן; עו"ד שרון זנדברג
עו"ד שוש שמואלי
עו"ד דנה רייס
פסק-דין
הנשיא א' גרוניס:
1.
בשנת 2004 החליטו המשיבים 2-1, שר הפנים ושר האוצר, להיעתר לבקשה של המשיבה 3, עיריית תל-אביב-יפו (להלן – העירייה ), ונתנו אישור חריג לשינוי סיווג ארנונה בכל הנוגע למכוני כושר. האישור הביא לעליה בשיעור הארנונה בטווח שעד 30 אחוזים. בעתירה שבפנינו, שהוגשה בשנת 2011, מלינים העותרים, מכוני כושר הפועלים בתל-אביב-יפו, על החלטתם של השרים. כמו כן נטען בעתירה כי העירייה חרגה מהחלטתם של השרים, אשר הגבילו את ההגדלה של שיעור הארנונה לשינוי הדרגתי שנתי של חמישה אחוזים.
2.
אנו סבורים כי דין העתירה להידחות, לגבי הסעד העיקרי, בשל שיהוי. כאמור, החלטתם של השרים ניתנה עוד בשנת 2004. אין כל הסבר ממשי מדוע לא ניתן היה להגיש עתירה זמן קצר לאחר שהשרים החליטו מה שהחליטו. ברור שמכל היבט שהוא, הן סובייקטיבי והן אובייקטיבי, חל שיהוי לגבי מרביתם של העותרים. כנראה שאחד מן העותרים החל לפעול אך בשנת 2010. ברור, כי גוף זה ידע, ולמצער אמור היה לדעת, מהו הסכום העדכני של הארנונה בעת שהחל לפעול.
3.
אשר לנושא של חריגה מהחלטת השרים באשר לשיעור ההגדלה השנתי: סוגיה זו אין מקומה בבית המשפט הגבוה לצדק אלא בהליך בפני בית משפט אחר.
4.
סיכומו של דבר שדין העתירה להידחות וכך מוחלט. העותרים ישאו בשכר טרחה בסך 35,000 ש"ח לזכות המשיבים 2-1 ובאותו סכום למשיבה 3.
ניתן היום, ט' בסיון התשע"ב (30.05.2012), בנוכחות
באי-כוח בעלי הדין.
ה נ ש י א
ש ו פ ט
ש ו פ ט