בג"ץ 2393/95 מלון המלך שלמה בע"מ ואח' נ. פקיד שומה באר שבע

בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממיסים), התשמ"ה1985- (חוק אילת), מעסיק תושב אילת המשלם הכנסת עבודה בעד עבודה המתבצעת בתחום העיר אילת זכאי להטבה בשיעור של 20% מהכנסת העבודה האמורה "אך לא יותר מסכום המס שעליו לנכות במקור באותה הכנסת עבודה".

לימים, היה זה בשנת 1991, קיבלה הכנסת את חוק ההסדרים במשק המדינה (היטלים וארנונה), התשנ"א1991- (חוק ההיטלים), ולפיו חייב נישום "בהיטל בשיעור של 5% ממס ההכנסה שהוא חייב בו...".

נחלקו ביניהם בעלי הדין, באשר היחס בין ההוראה האמורה לעיל בחוק אילת לבין ההוראה האמורה בחוק ההיטלים: האם יש לראות את אותם חמישה האחוזים האמורים בחוק ההיטלים כבאים בתחום ההטבה שבסעיף 12 לחוק אילת, או האם יש לראות את היטל 5% כחיצוני להוראת ההטבה בסעיף 12 לחוק אילת. לשון אחר: האם יש לראות את ההיטל כמו היה מס הכנסה לכל דבר ועניין - לרבות לעניין ההטבה האמורה בחוק אילת - או שמא ההטבה לעצמה וההיטל לעצמו, וכל אחד מאלה ילך בדרכו.

בית משפט קמא פסק כגירסת המדינה, כי חוק אילת אינו פורש עצמו על ההיטל - ועל כך קובלות המערערות לפנינו.

הכרעתו של בית משפט קמא נראית נכונה וראויה בעינינו, ומעיקרי הטעמים המועלים בה. אכן, לו ביקש המחוקק לפרוש את ההטבה הניתנת בחוק אילת גם על ההיטל, חזקה עליו שהיה עושה לתיקונו של חוק אילת. ההיטל אין דינו כמדרגת מס נוספת, שלו כן היה כי אז היה המחוקק טורח לתקן את פקודת מס הכנסה. נמצא לנו איפוא, כי פקודת מס הכנסה נשארה כשהיתה; חוק אילת נשאר כשהיה, וחוק ההיטל ברר לו דרך משלו להלך בה.

לא מצאנו הצדק להנות את המערערות בהטבה שהמחוקק לא הורנו מפורשות עליה, ובהקשר זה נוסיף ונזכור את ההלכה כי כשם שהטלת מס צורכת הוראת חוק ברורה, כן הוא באשר לפטור ממס או להטבה בדיני המס.

המבנה המשפטי שהמערערות מציעות לנו, מעניין ככל שיהיה, אינו מגיע כדי מתן הטבה שהן טוענות לה.

הערעור נדחה. המערערות תשלמנה למשיב הוצאותיו בסך 15,000 ש"ח.