פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
240/09
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
העותרים:
1. ח"כ זהבה גלאון
2. ח"כ אבשלום וילן
נ ג ד
המשיבים:
1. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-18 כב'
המשנה
לנשיאה אליעזר ריבלין
2. משה פייגלין
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרים:
עו"ד דפנה הולץ-לכנר
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1 .
בפנינו עתירה למתן צו על תנאי נגד החלטת המשיב 1, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-18 (להלן - ועדת הבחירות המרכזית), שלא להתיר הגשת בקשה לפסילת מועמדותו של המשיב 2 לכנסת, מאחר שזו לא נחתמה על ידי שליש מחברי ועדת הבחירות המרכזית.
העתירה צופה פני הבחירות לכנסת ה-18, שאמורות להיערך בחודש הבא (פברואר 2009).
2.
סעיף 7א(א) לחוק יסוד: הכנסת קובע בזו הלשון:
"רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות
לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי הענין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:
(1)
שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
(2)
הסתה לגזענות ;
(3)
תמיכה במאבק מזוין , של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל".
האפשרות לפסול אדם מלהיות מועמד בבחירות לכנסת, במובחן מפסילתה של רשימת מועמדים, נוספה בשנת 2002 (חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 35)). על פי סעיף 7א(ב) לחוק יסוד: הכנסת, החלטה של ועדת הבחירות המרכזית למנוע ממועמד להשתתף בבחירות טעונה אישור של בית המשפט העליון. סעיף 7א(ד) לחוק היסוד קובע, כי " פרטים לענין הדיון בועדת הבחירות המרכזית ובבית המשפט העליון... ייקבעו בחוק". סעיף 63א לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן - חוק הבחירות לכנסת), מונה את ה"פרטים" הנדרשים לפי חוק יסוד: הכנסת. לענייננו חשובה הוראתו של סעיף 63א(א) לחוק הבחירות לכנסת, שזו לשונו:
"בקשה לקבוע כי מועמד מנוע מלהשתתף בבחירות לכנסת לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת, תיחתם בידי שליש מחברי הועדה המרכזית [ועדת הבחירות המרכזית לכנסת - א' ג'] ותוגש לועדה המרכזית לא יאוחר מ..."
כלומר, על פי חוק הבחירות לכנסת לא ניתן לדון בבקשה למנוע מועמדות של מועמד מסוים לכנסת בגין אי עמידה בדרישותיו של סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, אלא אם הוגשה לשם כך בקשה חתומה על ידי שליש מחברי ועדת הבחירות המרכזית. יוער, כי לא קיימת דרישת סף דומה לעניין מניעת התמודדותה של רשימה לכנסת. עוד יוער, כי התיקון לחוק יסוד: הכנסת המאפשר למנוע התמודדותו של מועמד ספציפי נדון והתקבל בכנסת בקריאה שנייה ושלישית יחד עם התיקון לחוק הבחירות לכנסת בגדרו חוקק סעיף 63א הנזכר (כמו כן התקבל באותה הזדמנות תיקון מס' 13 לחוק המפלגות, התשנ"ב-1992 שעניינו דומה) (דברי הכנסת ה-15, כ"ו, 6034-5989). תיקוני חקיקה אלה פורסמו יחדיו (ס"ח 1845, 22.5.02). כלומר, בד בבד עם הרחבת סמכותה של ועדת הבחירות המרכזית כך שהיא רשאית לפסול מועמד פלוני נקבעו תנאים מסוימים לעניין השימוש בסמכות זו, ביניהם הדרישה כי הבקשה לפסילתו של מועמד תוגש על ידי שליש מחברי ועדת הבחירות המרכזית.
3.
העותרת 1, ח"כ זהבה גלאון, היא חברה בוועדת הבחירות המרכזית ואילו העותר 2, ח"כ אבשלום וילן, אינו חבר בה. ביום 4.1.09 הגישו העותרים וכן ארבעה חברים נוספים בוועדת הבחירות המרכזית בקשה למניעת מועמדותו של המשיב 2 לכנסת על פי סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת. המשיב 2 נכלל ברשימה של תנועת "הליכוד" לכנסת ה-18. בבקשה נטען, כי קיימות עילות פסילה נגד המשיב 2 לפי סעיפים 7א(1)-(2) לחוק יסוד: הכנסת. מספר חברי ועדת הבחירות המרכזית החתומים על הבקשה (חמישה) קטן משליש ממספר חברי ועדת הבחירות המרכזית (על הרכב הוועדה ומספר חבריה, ראו סעיף 16 לחוק הבחירות לכנסת). המשיבים פנו למשיב 1 בבקשה להתיר את הגשת הבקשה, על אף אי עמידתה בדרישה לחתימה של שליש מחברי ועדת הבחירות המרכזית. המשיב 1, בהחלטה מיום 5.1.09, דחה את הבקשה נוכח הוראותיו של סעיף 63א(א) לחוק הבחירות לכנסת. נגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו. לטענת העותרים, סעיף 7א(א) לחוק יסוד: הכנסת, המפרט את עילות הפסילה של רשימת מועמדים או של מועמד מסוים לכנסת, משקף את עקרון הדמוקרטיה המתגוננת והינו עיקרון יסוד קונסטיטוציוני בשיטתנו. לטענתם, אין בכוחן של דרישות פרוצדורליות הקבועות בחוק רגיל כדי למנוע את הבחינה לגופן של דרישות הכשרות המפורטות בחוק היסוד. העותרים מוסיפים וטוענים, כי העובדה שההכרעה בעניין אישור או מניעה של התמודדות לכנסת נתונה בידי חברי ועדת הבחירות המרכזית, שהינם גורמים פוליטיים, היא בעייתית.
4.
דין העתירה להידחות מחמת חוסר עילה. לא ניתן לחלוק על כך שלפי לשונו הברורה של סעיף 63א(א) לחוק הבחירות לכנסת לא ניתן להגיש בקשה למניעת מועמדותו של מועמד לכנסת לפי סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, אלא אם חתומים עליה לפחות שליש מחברי ועדת הבחירות המרכזית. העותרים אינם מבהירים בצורה ברורה מהו המבנה המשפטי שמכוחו ניתן, לשיטתם, להתגבר על הוראותיו של סעיף 63א(א) לחוק הבחירות לכנסת. העותרים טוענים שחוק הבחירות לכנסת אינו יכול לגבור על הוראותיו של חוק יסוד: הכנסת. אין הם טוענים במפורש כי סעיף 63א(א) לחוק הבחירות לכנסת אינו חוקתי, אף שזו למעשה מהות טענתם. גם בהתחשב בלוח הזמנים הקצר להגשת העתירה, הנובע מהצורך לעמוד במועדים לאישור רשימות המועמדים על ידי ועדת הבחירות המרכזית, אין לקבל כי טענות נגד חוקתיותו של חוק תנוסחנה בצורה מעורפלת ובלא שייאמר ברורות כי מבוקשת פסילה של חוק. מכל מקום, איננו סבורים שבטענות לגופן יש ממש. סעיף 63א נחקק בהתאם להוראתו של סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת. חוק היסוד קובע שהפרטים אודות אופן הדיון בוועדת הבחירות (ובבית המשפט העליון) ייקבעו בחוק. היינו, חוק היסוד עצמו הסמיך את המחוקק לקבוע בחוק נהלים לגבי אופן הדיון בעניינים הנוגעים אליו. כפי שראינו, שני החוקים התקבלו באותה ישיבה של הכנסת וכחלק מאותו מהלך חקיקתי, מתוך תפיסה שמדובר בהוראות המשלימות אלו את אלו. גם מבחינה מהותית לא ניתן לראות בדרישת השליש מכשלה פסולה מפני מימוש מטרותיו של סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת. על תכליתו של סעיף 63א(א) לחוק הבחירות לכנסת עמד חבר הכנסת אופיר פינס, שהיה יו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט בעת שזו דנה בתיקוני החקיקה שאיפשרו מניעת מועמדותו של אדם מסוים לכנסת:
" אני חששתי מאוד ממניפולציה בסעיף הזה. חששתי, שמאן דהוא יחליט על מאן דהוא שהוא גזען, או תומך במאבק מזוין נגד המדינה, יפנה לוועדת הבחירות המרכזית, במהלך מערכת הבחירות, ידרוש לפסול אותו, ינהל תעמולת בחירות שלמה על ראשו של כל אחד בבית הזה, ובזה יעשה את הבחירות שלו.
אנחנו הצלחנו לנטרל את הבעייתיות הזאת באמצעות החלטה שאני חושב שהיא היתה במקומה. בעצם מדובר בשתי החלטות. החלטה ראשונה אומרת כך: מי שיכול לבוא היום ולבקש פסילה של רשימה, או של חבר ברשימה, יהיה רק פורום, או קוורום, שמונה לפחות שליש מחברי ועדת הבחירות המרכזית. שליש, לא פחות. לא כל חבר ועדת הבחירות המרכזית יוכל לבוא ולבקש בקשת פסילה מהוועדה" (דברי הכנסת ה-15, כ"ו, 5990 (התשס"ב)).
ביסוד הדרישה לחתימה של שליש מחברי ועדת הבחירות המרכזית על בקשה לפסילת מועמד לכנסת ניצבת, אפוא, ההשקפה כי אם לא גויס שליש מהחברים בוועדה אזי יש להניח שמדובר בבקשה שלא תאושר במליאת הוועדה. הדרישה לחתימה של שליש מחברי ועדת הבחירות המרכזית נועדה להבטיח כי לא יובאו בפני הוועדה בקשות פסילה שיש להעריך שלא תתקבלנה ואשר כל מטרתן לשמש מסד לתעמולת בחירות בתקופה הקרובה לבחירות. הרצון לנתק, במידת האפשר, את פעילותה של ועדת הבחירות המרכזית משיקולים מפלגתיים צרים בא לידי ביטוי גם במפתח להרכבה של הוועדה, הקבוע בסעיף 16 לחוק הבחירות לכנסת. ממפתח זה ניתן ללמוד על כוונה כי ועדת הבחירות המרכזית תייצג פרישה רחבה ככל הניתן של הסיעות בכנסת. בהינתן שההחלטה בעניין מניעת מועמדות לכנסת בגין העילות המנויות בסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת מתקבלת על ידי ועדת הבחירות המרכזית, לא ניתן לראות בדרישת השליש משום מגבלה משמעותית נוספת על יישום חוק היסוד. העותרים מותחים ביקורת גם על ההסדר לפיו ההחלטה על אישור רשימות ומועמדים לכנסת נתונה בידי ועדת הבחירות המרכזית, אשר הרכבה פוליטי. מדובר בטענות בעלות משקל, אולם נושא זה אינו עומד לביקורתנו ועניין הוא למחוקק לענות בו (ראו, א"ב 11280/02 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה נ' טיבי , פ"ד נז(4) 1, 63, (הנשיא א' ברק) (2003)).
העתירה נדחית אפוא על הסף.
ניתן היום, ט"ו בטבת התשס"ט (11.1.2009).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת