בג"ץ 2409/02 סלאמה חסן נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב (כבוד השופט י' ויטלסון), בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. המבקש, שנהג באוטובוס פרטי, ביצע "פניית פרסה" לכיוון מסלול הנסיעה הנגדי, בצומת המסומנת באי-תנועה ובקו הפרדה רציף. בעשותו כן, חסם המבקש את נתיב נסיעתו של רוכב האופנוע אייל עדני ז"ל, אשר נאלץ לבלום בלימת חירום. למרבה הצער, החליק האופנוע והתנגש באוטובוס - והרוכב נפצע אנושות ואחר-כך נפטר. על המבקש הושת עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, 12 מאסר על-תנאי, פסילת רשיון לתקופה של 10 שנים, וקנס.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר ונ' אחיטוב) דחה את ערעורו של המבקש על הרשעתו. טענתו של המבקש, כי המנוח נהג באופנועו במהירות מופרזת, ובכך ניתק את הקשר הסיבתי בין התנהגותו של המבקש לבין התאונה - נדחתה.

המבקש אינו חולק על כך שבעת נהיגתו באוטובוס ביצע פניית פרסה במקום אסור, תוך חציית שני נתיבי נסיעה שהיו בכיוון נסיעתו. אולם הוא חוזר וטוען, כי רשלנותו של רוכב האופנוע ניתקה את הקשר הסיבתי בין מעשיו של המבקש לבין התוצאה הטרגית. הכיצד? המבקש גורס, כי בעת ביצוע פניית הפרסה, עדיין לא היו האופנוע וכלי רכב נוסף שנסעו אחריו, בתחום שדה ראייתו. לטענתו, במהלך ביצוע פניית הפרסה, הוא נעמד והמתין על מנת לאפשר מעבר של תנועה במסלול הנגדי, אך נהג האופנוע נסע במהירות מופרזת, והתנגש באוטובוס שחסם את נתיב הנסיעה.

דין הבקשה להידחות. המבקש אינו מגלה בבקשתו טענה בעלת חשיבות כללית, וערעורו נסמך על אדנים עובדתיים. גרסתו נדחתה על-ידי הערכאות דלמטה. בית משפט השלום קבע כי בפניית "הפרסה" שערך חסם המבקש את נתיבי הנסיעה במסלול נסיעתו של רוכב האופנוע. לגוף העניין יודגש, כי המבקש, נהג אוטובוס, פעל ברשלנות חמורה, ויכול היה, כאדם מן היישוב, להיות מודע לאפשרות גרימת התוצאות החמורות. לנוכח מעשיו החמורים של המבקש, ולנוכח עבירות התעבורה הרבות שנרשמו לחובתו בעבר (לרבות שלש תאונות דרכים בהן היה מעורב), יש לדחות גם את בקשת הרשות לערער על חומרת העונש.

הבקשה נדחית.