ב בית המשפט העליון בירושלים
רע"א 2410/97
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' טירקל
המבקשים : פלונים
נגד
המשיב : היועץ המשפטי לממשלה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בתל-אביב
בפני כבוד השופטים: ח' פורת,
א' משאלי וא' חיות בע"א 9/97
מיום 27.3.97.
תאריך הישיבה:
כ"א באייר התשנ"ז ( 28.05.97 )
בשם המבקשים : עו"ד מקסים אטיאס
בשם
המשיב : עו"ד נורית ישראלי
פ ס ק - ד י ן
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, לפיו נדחה ערעור המבקשים על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בגדרו נקבע כי במבקשים, ובכל אחד מהם, מתקיימים תנאיו של סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א1981-, וכפועל יוצא מזה הכריז בית המשפט על בתם של המבקשים (ילידת 9.1.96) כבת-אימוץ. טענתו העיקרית של בא-כוח המבקשים - והיחידה מבין טענותיו שמצאנוה ראויה להתייחסות - היא, כי שגה בית משפט קמא (ושגתה ערכאת הערעור בעקבותיו) בכך שקבע כי המבקשים הינם מחוסרי מסוגלות הורית, מבלי שהוכנה והוגשה לו חוות-דעת מקצועית עדכנית, של פסיכולוג מומחה, לעניין זה.
2.ענייננו בפרשת חיים מצערת. המבקשת (ילידת 1958) היא גרושה. המבקש (יליד 1953) הוא נשוי החי בפירוד מאשתו. המבקשים חיים יחדיו ומנהלים משק בית משותף. שניהם לוקים במוגבלות שכלית ואישיותית ואיש מהם איננו פנים חדשות אצל שירותי הרווחה. למבקשת ולבעלה נולדו שבעה ילדים. הקטינה היא בתה השמינית. כל שבעת ילדיה הקודמים הוכרזו על-ידי בית המשפט כבני-אימוץ. בכל אחד מן ההליכים הקודמים נמצאו בפני בית המשפט חוות-דעת עדכניות של מומחים, שקבעו וחזרו וקבעו את חוסר מסוגלותה של המבקשת. בנה השביעי של המבקשת נולד ביום 24.8.94, כשישה חודשים לאחר גירושיה. לעת הזאת כבר חיתה עם המבקש. המבקשת ביקשה לגדל ילד זה ביחד עם המבקש. אך בהליך שהוגש הוברר כי גם המבקש מחוסר יכולת הורית. מאשתו נולדו למבקש שני ילדים, ושניהם נמסרו לאימוץ בהסכמתו.
3.על אי-מסוגלותם ההורית של המבקשים יכול בית המשפט קמא לעמוד מתוך תסקיריהן ועדויותיהן של פקידות הסעד שטיפלו בבני הזוג. כן יכול להתרשם מעברו ההורי של כל אחד משניהם ומעדויותיהם בפניו. בפני בית המשפט עמדה, בין השאר, חוות דעת מקיפה של פסיכולוגית קלינית מומחית שנערכה בדצמבר 1994 במסגרת הכרזתו כבר אימוץ של בנה השביעי של המבקשת, שהוכרז ככזה ב4.7.96-. באותה חוות דעת, חיוותה הפסיכולוגית דעתה בדבר אי מסוגלותם ההורית של המבקשים.
השופטת המלומדת סברה - ובדין סברה כן - שמן הראוי ליתן למבקשים הזדמנות לחזור ולהעמיד את שאלת מסוגלותם ההורית לבדיקתו של פסיכולוג מומחה, שלא הכיר איש מהם מהליכי העבר. המבקשים, שהופנו אל המומחה, ביקרו אצלו פעמיים. משהוזמנו לבוא בשלישית לא נענו להזמנה. לבסוף הודיע המומחה לבית המשפט, כי המבקשים אינם משתפים פעולה עמו ולפיכך אין בידו למסור חוות דעת. המבקשת, שנשאלה על כך בגדר עדותה, השיבה: "אנחנו לא רוצים ללכת לפסיכולוג כי פוסלים אותי".
בנסיבות אלו החליטה השופטת לוותר על קבלתה של חוות דעת נוספת וביססה את פסק-דינו על החומר המצוי לפניה. ובית המשפט המחוזי, שדן בערעורם של המבקשים, לא מצא בגישה זו כל פגם.
4.שקלנו את השגותיו של בא-כוח המבקשים, ולא בלי היסוס הגענו למסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של העניין יש להיענות לבקשה. בפני בית המשפט קמא אמנם נמצאה חוות-דעת פסיכולוגית בה נקבע שהמבקשים הם חסרי מסוגלות הורית. חוות-דעת זו, כזכור, הוגשה לבית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בבקשה להכריז על בנה השביעי של המבקשת כבר-אימוץ, וערים אנו לכך שפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו של ילד זה, אשר התבסס על חוות הדעת האמורה, ניתן ביום 4.7.96, משמע כשישה חודשים לאחר יום הולדתה של הקטינה שעל עניינה סב ההליך שבפנינו. דא עקא שחוות-דעת זו נערכה בשלהי שנת 1994, משמע יותר משנתיים לפני המועד בו עמד בית המשפט קמא להכריע בדבר הכרזתה של הקטינה כבת-אימוץ. אין זאת אלא שמטעם זה מצא בית המשפט לבקש חוות-דעת עדכנית מידי מומחה שלא הכיר את המבקשים מן ההליכים הקודמים. משהחליט כי יש לקבל חוות-דעת כזאת ראוי היה שבית המשפט יעמוד, ככל שהדבר בידו, על השלמת הליכי הבדיקה ועל הגשת חוות הדעת.
ערים אנו לכך כי היו אלה המבקשים אשר הכשילו את המהלך, אך לא מצאנו שבית המשפט קמא העמיד את המבקשים, מבעוד מועד, על משמעות סירובם להיענות להזמנתו השלישית של הפסיכולוג המומחה. בפי בא-כוח המבקשים לא היו טעמים משכנעים להימנעות שולחיו מלשתף פעולה בהליך הבדיקה עד לסיומו. אך משהצהיר בפנינו בא-כוחם, שכיום מבינים המבקשים כי שגו וכי הם מוכנים ומעוניינים להשלים את אשר החסירו, החלטנו ליתן להם הזדמנות נוספת.
5.אשר על כן הננו מחליטים לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. הערעור מתקבל במובן זה שעניינם של המבקשים מוחזר בזה להשלמה לבית המשפט לענייני משפחה, בצירוף הוראות כלהלן:
(א) יתואם מועד לביקור המבקשים אצל הפסיכולוג, שמונה בשעתו לבדיקתם. מועד זה ייקבע, ככל האפשר, בתוך שלושים ימים.
(ב) אם המבקשים לא יבקרו אצל המומחה במועד שייקבע להם, ייחשבו כמי שהחמיצו את ההזדמנות הנוספת והאחרונה הניתנת להם. אין צריך לומר כי לבית המשפט שיקול-דעת להורות, בנושא זה, הוראות נוספות כמתחייב מן ההתפתחויות.
(ג) המומחה יתבקש להמציא את חוות-דעתו לבית המשפט לענייני משפחה בתוך שלושים ימים ממועד בדיקתם של המבקשים. ובית המשפט מתבקש להשלים את דיונו בעניין וליתן את פסק-דינו בדחיפות המירבית.
(ד) נתנו דעתנו לבקשת המדינה למתן צו לפי סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים. אנו סבורים כי בשים לב לאפשרות להשלים את ההליך כולו בתוך פרק זמן של כחודשיים לערך אין זה מן המידה להיענות לבקשה זו. אך בידי המדינה לחזור ולהעלות בקשה זו בפני בית המשפט לענייני משפחה, אם הנסיבות תצדקנה זאת.
ניתן היום, כ"ח באייר תשנ"ז
(4.6.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97024100.
F04