בג"ץ 2418/97 פארה אחמד נ. עוזי דיין אלוף כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון

המשנה לנשיא ש' לוין:

1.ג'מאל עבד אלפתאח צבירו אלהור (להלן - המחבל) הוא חבר בארגון החמאס, פלג עז-אדין-אלקסאם, וחבר בחוליה אשר שמה לה למטרה לבצע פיגועים נגד מטרות ישראליות. בסוף שנת 1995 החלו חברי החוליה בביצוע פיגועים בישראל ובכללם פיגועי ירי. שלושה מחברי החוליה, ובכללם המחבל, היו מעורבים בחטיפתו של החייל שרון אדרי ז"ל וברציחתו והחוליה היתה מעורבת בפיגוע באמצעות מטען חבלה בקפה "אפרופו" בתל אביב. כתוצאה מהפיגועים נהרגו אחד עשר אזרחים ישראליים ונפצעו ארבעים ותשעה.

כוחות הבטחון עלו על עקבותיו של המחבל לאחר הפיגוע בקפה "אפרופו" לאחר שחבר אחר של החוליה מוסא עבד אל-קאדר ע'נימאת שהביא למקום את חומרי הנפץ ונהרג. המחבל היה שותף בתכנון המעשה. אלוף פיקוד המרכז הוציא צו החרמה והריסה חלקית על ביתו של ההרוג. בית משפט זה דחה ביום 30.3.97 עתירה למניעת ההחרמה וההריסה: בג"צ 2006/97

מיסון מחמד אבו פארה ג'נימת ואח' נ' אלוף פיקוד מרכז - עוזי דיין

(טרם פורסם). המחבל עצור כעת בידי הרשות הפלשתינאית.

2.ביום 11.4.97 ניתן על ידי המשיב צו להחרמת הבית בו התגוררו המחבל ומשפחתו והוא-מכח תקנה 119 לתקנות ההגנה. העותר הוא הבעלים של המבנה (חדר ומטבח) והבעלים של האדמות עליהם בנוי המבנה. העותר מסר את המבנה לבתו על מנת שתתגורר בו עם בעלה המחבל ושני ילדיהם הקטינים. לפי החומר שהיה לפני המשיב התקיימו בבית גם חלק מהמפגשים של חברי החוליה, אשר קדמו לביצוע הפיגועים הקטלניים. העותר השיג לפנינו על צו ההחרמה וההריסה.

3.עיקרי טענות העותר נגד הצו הם שאין די ראיות לקשור בהן את המחבל לעבירות המיוחסות לו, שאין כל ראיות שהעותר ובני משפחתו היו מודעים לפעילותו של המחבל, כי יש בצו פגיעה בלתי ראויה בזכות קניינו של העותר וכי מדובר בעונש קולקטיבי ובלתי מוסרי. נראה לנו שדין העתירה להדחות. אנו סבורים שהחומר שהיה לפני המשיב היה די בו כדי לערב את המחבל בעבירות החמורות המיוחסות לו כפעיל מרכזי בשורה ארוכה של פיגועים קטלניים. אמת נכון הדבר שאין קיימות ראיות הקושרות את העותר ואת בני משפחתו של המחבל למעשים המיוחסים לו, אך כפי שנפסק לא פעם מטרתו של הריסת מבנה היא התרעתית ולא עונשית ומטרתה "להרתיע מבצעים פוטנציאליים של פיגועים, החייבים להבין כי בפעולותיהם הם פוגעים, במו ידיהם, לא רק בשלום הציבור ובטחונו ולא רק בחפים מפשע אלא גם בשלומם של הקרובים להם עצמם". בג"צ 798/89 מחמוד חסין מחמוד שוקרי נ' שר הבטחון תקדין עליון 90(1), 75, 76. הדברים הם כך ביתר שאת כאשר הוכח שהבית נשוא הצו שימש כאתר לפעילות החבלנית, דבר המביא את הענין במישרין בתחומה של תקנה 119 הנ"ל: בג"צ 5518/90 אחמד עלי אבו תייס נ' מפקד כוחות צה"ל תקדין עליון 91(1) 227. גם העובדה שיש בצו כדי לפגוע בזכות הקניין של העותר, שהוא עצמו לא היה מעורב בפיגועים, לא סגי שהרי מדובר בבית "משפחתי": בג"צ 2630/90 פיצל מוחמד רדיף מחמוד נ' מפקד כוחות צה" ל תקדין עליון 91(1) 210. לעניין הטענה שמדובר בעונש קולקטיבי ובלתי מוסרי, יש להביא את הדברים הבאים מבג"צ 2006/97 הנ"ל המשמשים להם תשובה:

"... מודעים אנו לכך, כי הריסת המבנה פוגעת בקורת הגג של העותרת הראשונה וילדיה. זו אינה מטרת צו ההריסה. אין הוא עונשי. מטרתו הרתעתית. עם זאת, תוצאתו קשה לבני המשפחה. המשיב חושב כי דבר זה חיוני הוא, כדי למנוע פגיעה נוספת בחיים של אנשים חפים מפשע. הוא גורס כי לחץ המשפחות עשוי להרתיע את המחבלים. אין בטחון מלא כי אכן אמצעי זה הוא יעיל, אך, במסגרת האמצעים המעטים שנותרו למדינה להתגונן בפני "פצצות חיות", אין לזלזל גם באמצעי זה"

דברים אלה חלים, בשינויים המחוייבים, גם על המקרה שלפנינו. שקלנו בדבר ולא מצאנו שיש עמנו מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב.

לפיכך אנו דוחים את העתירה.