בג"ץ 242-23 בג"ץ 242-23

השופט ד' מינץ:

לפנינו עתירה המכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 1.12.2022 בעב"ל 31381-04-22 אשר דחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 20.3.2022 בב"ל 55638-07-20 בו נדחתה תביעת העותר להכרה כתאונת עבודה אירוע ירי שהוא נפצע במהלכו.

1.בית הדין האזורי לעבודה קבע כי האירוע, אשר התרחש בפתח בניין בו מצוי עסק בו עבד העותר כחלפן כספים וגם בית משפחתו, לא התרחש תוך כדי עבודתו אלא במהלך יום חופש כאשר היה בדרכו לפגוש את אחיו. מעבר לכך, נקבע כי אין להכיר באירוע הירי משום תאונת עבודה שכן לא מתקיים יסוד הקשר הסיבתי, ואין לשלול את האפשרות כי אירוע הירי היה קשור לסכסוכים אישיים של העותר ומשפחתו ללא קשר או זיקה לעבודתו. ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחה משלא נמצא מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי.

2.מכאן לעתירה שלפנינו, בה טוען העותר כי נסיבות עניינו מחייבות את הקביעה כי מדובר בתאונת עבודה, בין היתר נוכח הסיכון המצוי במשלח ידו. כן נטען כי לא היה מקום להטיל עליו את הנטל להוכיח כי התקיים קשר סיבתי בין אירוע הירי לבין עבודתו בנסיבות שבהן לא נמצא מקור הירי על ידי גורמי אכיפת החוק. לטענת העותר עתירתו מגלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית עליונה, והיא הקושי בהטלת הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לבין העבודה, כאשר מדובר בעסקים אשר מטבעם מהווים יעד עבור גורמים עבריינים שונים.

3.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין לעבודה. התערבות בהחלטות מעין אלו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהתקיים מספר תנאים מצטברים: כאשר מדובר בהחלטה המעלה סוגיה עקרונית כללית, כאשר נפלה בהחלטה טעות משפטית מהותית וכאשר שיקולי צדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין (בג"ץ 5732/20 דהוקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 (21.10.2020)); בג"ץ 6354/22 מוטהדה נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 4 (20.10.2022)).

4.מקרה זה אינו נמנה כלל על אותם מקרים חריגים. קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לעבודה נומקו בהרחבה בהתייחס בין היתר לסתירות שעלו בגרסאות שמסר העותר במשטרה לעומת הגרסה שמסר אחיו; לסתירות נוספות שעלו מעדותו; ולסרטון האבטחה שתיעד את האירוע. בית הדין הארצי לעבודה בשבתו כערכאת ערעור לא מצא לנכון להתערב בקביעות אלו. לפנינו לא הוצג כל טעם, על פי אמות המידה המפורטות לעיל, המצדיק התערבות כלשהי על ידנו. לא למותר לציין כי בניגוד לטענת העותר, כלל אין מדובר בענייננו בסוגיה עקרונית וציבורית כי אם בסוגיה קונקרטית בקשר לנסיבותיו הספציפיות של המקרה.

העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ש"ח.