רע"פ 2430/00 חיים כ''ץ נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט לתעבורה בנתניה בעבירה של אי שמירת מרחק בניגוד לתקנה 49 לתקנות התעבורה תשכ"א1961-. בית המשפט הרשיעו על יסוד תמונות ורישומים שהופקו על ידי מכשיר המרו"מ ודחה את טענת המבקש כי "נחתך" על ידי הרכב שנסע לפניו. גם הטענה שהתקנה האמורה אינה ישימה נדחתה מבחינה עובדתית. ערעורו של המבקש לפני בית המשפט המחוזי נדחה ומכאן הבקשה לרשות לערער לפני.

2.בבקשתו מעלה המבקש טענות שונות באשר למידת האמינות שיש ליחס למכשיר המרו"מ ומבקש לבסס טענה זו על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (ת 816137/94 מדינת ישראל נ' רז) שבו הוטל ספק באמינותו של מכשיר המרו"מ בפרט במצבי "חיתוך" כבנסיבות עניינו של המבקש. טענה נוספת שבפי המבקש, היא שעיון בתמונות מוכיח כי הרכב שנסע לפניו "חתך" את המבקש, קרי נכנס באופן פתאומי למסלול נסיעתו של המבקש ומשום כך נמדד מרחק קצר משניה בין השניים.

בתשובת המשיבה נטען כי אמנם לא ניתן ללמוד מן הצילומים עצמם אם אכן נכונה גרסתו של המבקש כי "נחתך" על ידי הרכב שנסע לפניו או שמא, כגרסת המשיבה, נהג המבקש מאחורי הרכב מבלי ששמר על מרחק כדין ממנו. עם זאת, מוסיפה המשיבה לטעון כי הרישום שנערך על גבי הצילומים, כפי שנעשה על ידי מערכת המרו"מ מוכיח את קיומה של העבירה, כאשר, כך ממשיכה המשיבה לטעון, מערכת המרו"מ מתוכננת כך שתוכל לסנן מקרים של "חיתוך" ואלה לא יקלטו בה כביצוע עבירה. טענה זו נסמכת למעשה על טענתה הכללית של המשיבה כי בנסיבות העניין קיבל בית משפט לתעבורה את גרסתה של המשיבה כי מערכת המרו"מ הייתה תקינה ולא הובאו ראיות לסתירת טענתה זו.

3.דין הבקשה להידחות. בקשת רשות לערער בשלב זה לא נועדה לקיום קורקטיבה אינדיבידואלית של הראיות אלא לבירורן של שאלות נורמטיביות בעלות חשיבות כללית; גם העובדה שתלוי ועומד ערעור בנושא דומה לפני בית המשפט המחוזי אין די בה.

גרסתו העובדתית של המבקש כי "נחתך" על ידי הרכב שנסע לפניו נדחתה על ידי הערכאות שקדמו לי תוך שהועדפה גרסתה של המשיבה בדבר תקינותו של מכשיר המרו"מ ויכולתו להבחין בין מצבי עבירה לבין מצבים של "חיתוך". המבקש לא הביא בפני הערכאות דלמטה ראיות מספיקות לקבוע ממצא המטיל ספק באמינותו ותקינותו של המכשיר ובטענות כגון דא אין מקום להתערב במסגרת בקשה לרשות לערער בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית.