בג"ץ 2442/02 קיסס סוסאנה נ. השר לבטחון פנים

השופטת ד' דורנר :

העותרת 1 (להלן: העותרת) היא עובדת זרה שקיבלה אשרת שהייה בישראל למשך שנה, על-פי בקשת מעביד ישראלי מסוים. מעביד זה, לטענת העותרת, התעמר בה, והיא התייעצה עם אנשי העותרת 2, עמותת "קו לעובד", ועל-פי הצעתם עזבה את מקום העבודה. ברם, מספר שעות בלבד לאחר עזיבתה נעצרה העותרת על-ידי משטרת ישראל לנוכח תלונה שהגיש מעבידהּ על כי העותרת התפטרה מעבודתה אצלו. העותרת שהתה במעצר שישה ימים.

מכאן העתירה שהוגשה לבית-משפט זה.

בהחלטתנו מתאריך 19.3.02 הורינו על שחרורה המיידי של העותרת ממעצרה, ובמקביל ביקשנו מן המדינה לברר את טענות העותרות בעניין מעצרה של העותרת.

ביני לביני מצאה לעצמה העותרת מעסיק אחר, שהורשה להעסיקה. משרד הפנים אף אישר את חילופי המעבידים, כך שאין עוד מקום לעסוק בעניינה של העותרת, ככל שמדובר בנושא של חילופי המעבידים והארכת שהייתה בישראל.

ברם, תשובתה של המדינה באשר לנסיבות מעצרה של העותרת לא הניחה את דעתנו.

אין עוד חולק, כי עובד זר שקיבל אישור לשהייה בישראל המותנה בעבודה עבור מעביד פלוני, רשאי לבקש ממשרד הפנים אישור להחלפת מקום העבודה, ובלבד שיגיש בקשה למשרד הפנים. במקרה הנוכחי, לעותרת לא היה סיפק לעשות כן.

על-כל-פנים, נראה לנו, כי בתקופת המעבר, כאשר עובד זר מימש את זכותו להתפטר מעבודתו אצל מעביד מסוים, אין מקום לעשות שימוש באמצעי הדרסטי של מעצר, וניתן לנקוט באמצעים מידתיים אחרים כדי לקיים את הוראות הדין בעניינם של עובדים זרים. כך, ניתן לדרוש את התייצבותו של העובד הזר במשרד הפנים לצורך טיפול באישורי שהייה, ובכלל זה ניתן לפעול לחיוב העובד הזר בהפקדת ערובה להבטחת התייצבותו, או - במקרה חמור יותר - לפעול להוצאת צו הבאה שיפוטי. ראוי הוא, כי בעניין זה יוצאו נהלים ברורים.

בנסיבות העניין, המדינה תשלם לעותרת 1 הוצאות בסך 10,000 ש"ח ולעותרת 2 הוצאות בסך 5,000 ש"ח, ובסך הכל 15,000 ש"ח.