בג"ץ 2451/19מי אביבים 2010 בע"מ נ. הרשות הממשלתית למים ולביוב

השופטת ע' ברון:

1.

עתירה זו עניינה בהליך השימוע שמקיימת הוועדה המייעצת לאסדרת רגולציה כלכלית ארוכת טווח למשק המים בראשות רם בלינקוב בנושא "אסדרה של תאגידי מים וביוב" (להלן: הוועדה ). במסגרת העתירה מבוקש להאריך את המועד להגשת עמדות ביחס לדוח שפרסמה הוועדה שנקבע ליום 14.4.2019 (להלן: דוח בלינקוב או הדוח) , כך שיתאפשר לעותרות להגיש את עמדתן עד 90 ימים לאחר שיגולה להן מלוא המידע שעליו מסתמך הדוח, או בתוך תקופה אחרת שתיקבע על ידי בית משפט זה. ויצוין כבר עתה כי הדוח פורסם ביום 17.3.2019, והעתירה הוגשה ביום 4.4.2019.

בד בבד עם העתירה, הגישו העותרות בקשה דחופה למתן צו ביניים שיאסור על המשיבות 1 ו-2 (יכונו יחד: המשיבות ) לקיים דיון בדוח בלינקוב או ליישמו בדרך כלשהי, עד למתן החלטה אחרת; וביום 4.4.2019 נקבע כי אין מקום למתן צו ארעי במעמד צד אחד. בנסיבות אלה, המועד להגשת עמדות לדוח בלינקוב חלף זה מכבר, וכפי שעולה מתגובת המשיבות לעתירה העותרות הגישו עמדות מטעמן במועד תוך שציינו כי אלה אינן ממצות את כלל טענותיהן בקשר עם הדוח.

2.

נעמוד בקצרה על העובדות הצריכות לעניין. לאורך השנים נערכו בישראל מספר רפורמות משמעותיות בתחום משק המים והביוב, שאין זה המקום להרחיב עליהן (לתיאור הנושא ראו: בג"ץ 6951/17 אפיקי מים אגודה שיתופית חקלאית נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב , פסקה 2 (3.4.2019)); ועל הפרק בשלב זה תהליך לבחינת האסדרה שחלה על תאגידי המים והביוב. בהתאם, בחודש ינואר 2018 פנתה הוועדה ב"קול קורא" לציבור על מנת שישמיע את עמדתו בהתייחס לסוגיות שונות הנוגעות לקביעת עלויות ותעריפי משק המים – ועד ליום 22.3.2018 הוגשו עשרות עמדות בנושא, לרבות של העותרות. המלצות הוועדה בנדון פורסמו במסגרת דוח בלינקוב ביום 17.3.2019, וניתנה לציבור אפשרות להתייחס אליו בכתב עד ליום 14.4.2019. פניות מצד העותרות להארכת המועד שנקבע ולקבלת החישובים והאסמכתאות שעליהם הושתת הדוח נדחו, תוך שצוין כי הטעמים לכך הם אילוצי לוחות זמנים שלפיהם יש לעדכן את תעריפי המים עד ליולי 2019; ועוד נאמר כי עתיד להתקיים הליך שימוע נוסף לאחר שתגובש טיוטת כללים לפי המלצות הדוח שיאומצו. מכאן העתירה שלפנינו.

3.

העותרות מלינות על כך שניתן להן פחות מחודש לגבש עמדה לדוח בלינקוב שמשתרע על פני כ-130 עמודים (כולל נספחים), ולדבריהן מדובר בפרק זמן בלתי סביר שאינו מאפשר גיבוש עמדה מקצועית, לא כל שכן קבלת חוות דעת מומחה בנדון; בפרט בהינתן שנדרש לוועדה פרק זמן ממושך של למעלה משנה לגבש את המלצותיה. דברים אלה אמורים במיוחד, לשיטת העותרות, שעה שהדוח כולל את "השורות התחתונות" בלבד, ואינו מפרט את התחשיבים, הנתונים והאסמכתאות שעליהם הוא מתבסס. העותרות מוסיפות וטוענות כי אין כל דחיפות בקיום דיון במסקנות והמלצות הדוח, שכן אין הכרח ליישמן כבר בעדכון תעריפי המים הקרוב שעתיד להתרחש ביולי 2019; ועוד נטען כי העובדה שישנה אפשרות שתינתן לעותרות זכות שימוע נוספת בהמשך הדרך, אינה מפחיתה מן הפגמים שנפלו בהליך השימוע הנוכחי. לנוכח ההשלכות האפשריות של יישום המלצות הדוח על משק המים בישראל, לרבות הפגיעה האדירה שלדברי העותרות עלולה להיגרם להן ולתאגידי מים וביוב נוספים – נטען כי יש לאפשר מיצוי מלא ודקדקני של זכות הטיעון. המשיב 3, מרכז השלטון המקומי, מצטרף לעמדה העותרות וסבור כי יש להורות למשיבות להקציב פרק זמן משמעותי נוסף לצורך היערכות להליך שימוע שלם וממצה.

המשיבות טוענות מצידן כי יש לדחות את העתירה על הסף בהיותה עתירה מוקדמת; שכן מדובר בעתירה המבקשת לתקוף היבטים שונים של הליך שימוע, כאשר ההליך עודנו מתקיים וטרם שהתקבלה החלטה סופית בנושא. כן נטען כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות במועד שנקבע להגשת עמדות לדוח, ולדבריהן חובת השימוע המוטלת על המשיבות מולאה כנדרש. בהקשר זה מציינות המשיבות כי ניתנה לעותרות הזדמנות להשמיע את עמדתן עוד טרם שגובש הדוח, ובהמשך הדרך עתיד להיערך הליך שימוע נוסף. המשיבות מוסיפות כי ממילא פרק הזמן שניתן לציבור להגשת עמדות אינו חורג ממתחם הסבירות, וכראיה לכך מפנות המשיבות לעובדה שהעותרות הגישו את עמדתן בכתב במועד ואף השתתפו ביום 29.4.2019 בשימוע בעל פה לפני חברי הוועדה. עוד נטען כי טענת העותרות בדבר העדר מידע מספק היא כוללנית ובלתי מבוססת שכן כלל המידע הרלוונטי ששימש את הוועדה הועלה באופן שקוף ומקיף לאתר האינטרנט של המשיבה 1, ואף הובהר לעותרות כי ככל שיחפצו במידע נוסף יש בידן לפנות בבקשה מפורטת להבדיל מטענות כלליות בנושא. בתוך כך מציינות המשיבות כי בעקבות טענות שהועלו בשימוע בעל פה מצד העותרת 1, ביום 1.5.2019 הועברה לה הפניה לנתונים ששימשו את הוועדה (שהופיעו במסגרת הנספחים לדוח), וכן הועלה לאתר המשיבה 1 מידע עזר נוסף בנושא.

4.

מקובלת עלינו עמדת המשיבות כי מדובר בעתירה מוקדמת, ודי בכך על מנת לדחותה. הלכה מושרשת היא שבית משפט זה אינו נדרש לעתירות המוגשות לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה לגופו של העניין הנדון (בג"ץ 3796/15 דוראד אנרגיה בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים- חשמל , פסקה 4 (12.7.2015)); וכאלה הם פני הדברים בענייננו, בנסיבות שבהן הליך השימוע עודנו מתנהל. בהתאם, השגות העותרות על תנאי השימוע, ובכלל זאת טענותיהן לעניין פרק הזמן שניתן להן להגשת עמדות בכתב כמו גם אי-גילוי מלוא המידע שעליו הושתת הדוח – מקומן להתברר לאחר שתתקבל החלטה סופית, ככל שלעותרות יהיה עניין בכך (בג"ץ 4894/15 הפורום הישראלי לאנרגיה נ' ממשלת ישראל , פסקה 13 (22.7.2015)).

למעלה מן הצורך ובלא לטעת מסמרות, נראה על פניו כי פרק הזמן שנקבע להגשת עמדות לדוח בלינקוב חוסה בגדרי מתחם הסבירות (ראו והשוו: בג"ץ 2402/18 המועצה האזורית דרום השרון נ' שר הפנים , פסקה 8 (23.7.2018)). כן יצוין כי טענות העותרות לעניין אי-גילוי החישובים והנתונים שעליהם מבוסס הדוח נטענו בעלמא, ואין בעתירה התייחסות כלשהי למידע קונקרטי שחסר לעותרות ודרוש להן על מנת לגבש את עמדתן בנדון.

5.

סוף דבר, העתירה נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה למתן צו ביניים.

העותרות ישאו בהוצאות המשיבות 1 ו-2 בסך 4,000 ש"ח.