בג"ץ 2461/01 גאלב כנעאןו-6 אח' נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

עתירה זו שלפנינו עתירה שמצוק העיתים היא.

מזה חודשים אחדים שבאיזור יהודה ושומרון ובחבל עזה מתרחשים אירועי לחימה-של-ממש: ירי אש חיה לעבר ישראלים וחיילי צה"ל, הנחת מטעני חבלה בצידי דרכים, השלכת בקבוקי תבערה ורימונים, החדרת מכוניות תופת לישראל, רצח ישראלים או פגיעה בישראלים הנכנסים לשטחי A . כל אירועים קשים אלה הביאו לסידרת פעילויות מנע מצד ישראל, פעילויות אשר נועדו להפחית או למנוע אותם פיגועים רבים שנעשו בידי תושבי הרשות הפלשתינית. אולם פעילויות אלו היה בהן כדי להכביד על חיי התושבים בשטחי הרשות הפלשתינית, והדבר יצר מעצמו צורך לנסות ולמצוא אמצעים להקל על חייהם של אותם תושבים.

ענייננו זו הפעם בכניסתם של ישראלים ושל כלי רכב ישראלים לשטחי A , ובמקביל, בכניסתן של משאיות פלשתיניות לשטחי המדינה. החשש מפני פיגועים העשויים להתלוות לכניסתן של משאיות פלשתיניות לישראל, או לכניסתן של משאיות מישראל לשטחי A , דחק ברשויות לנסות ולמצוא פתרון לקושי שנוצר, ולו כדי למלא את הצורך המיידי לאפשר אספקה חיונית לתושבי הרשות. הפתרון נמצא בהכשרתם של שטחים על הגבול שבין איזור יהודה ושומרון לבין ישראל, ובאותם שטחים אמורות משאיות מישראל ומן הרשות הפלשתינית להיפגש אלו-עם-אלו ולהעביר סחורות מאלו-לאלו בשיטה של "גב אל גב". הצורך בהקמתם של משטחים ממוסדים אלה - ממוסדים, מוסדרים ומאובטחים - החריף והלך עם הזמן, בייחוד עם החמרת מצב הביטחון והחרפת סיכוני הביטחון.

הרשויות החליטו אפוא להקים חמישה משטחים לפגישת המשאיות ולהחלפת סחורות, משטחים שבהם ניתן יהיה לפרוק ולטעון סחורות בשיטת "גב אל גב". הדבר נעשה לאחר שאותרו הצירים המרכזיים המשמשים בפועל לתנועת משאיות. ענייננו זו הפעם הוא במשטח שהוחלט על הקמתו בחלקו הדרומי של איזור יהודה ושומרון, בסמוך למחסום תרקומיה שהקים הצבא. נוסיף עוד ונאמר, כי אחד השיקולים המרכזיים בבחירת האתרים להקמת המשטחים - כך באשר למשטח הסמוך למחסום תרקומיה - היה קרבתם למחסומי צה"ל, שעל דרך זו ניתן יהיה לשלוט שליטה ביטחונית ראויה על הפעילות של העברת הסחורות.

כאמור בתצהיר המשיב, משהוחלט על הקמת המשטח בסמוך למחסום תרקומיה - לאחר בחינת חלופות אחרות שנפסלו מטעמים אלה ואחרים - היה ברור כי יהיה צורך לתפוש את המקרקעין במקום, וזאת תוך ניסיון לצמצם את השטח ככל הניתן כדי להמעיט בפגיעה שעלולים המחזיקים בקרקע להיפגע. לאחר דיונים הוחלט על תפיסת מקרקעין בשטח של כ9.5- דונמים, והם, כמסתבר, מקרקעין שהעותרים מחזיקים בהם. תפיסת הקרקע, כך הוחלט, תהיה עד ליום 31.12.2002.

העותרים מתנגדים לתפיסה, ועל כך עתירתם לפנינו. קראנו את דבר העתירה והוספנו ושמענו טיעונים על-פה מפי באת-כוח העותרים, עורכת-הדין נטע עמר. בראשית דבריה טענה עו"ד עמר כי המשיב, מפקד כוחות צה"ל, נעדר היה סמכות לתפוס את המקרקעין הואיל וסמכותו עומדת לו לתפוס מקרקעין אך אם דרושים הם לצרכים צבאיים, בעוד אשר התפיסה הייתה לצרכים אזרחיים. טענה זו אינה מקובלת עלינו. הטעם העיקרי לתפיסת השטחים הייתה לקיום מקום למפגש למשאיות מן הרשות ומישראל, והטעם להקמתם של אותם משטחים היה טעם צבאי טהור, קרא, מניעת פיגועים. אכן, הטעם האזרחי - הכוונה לאפשר אספקת מצריכם לתושבי הרשות - שלוב בטעם הצבאי, אך קשה לחלוק על כך שהטעם הצבאי הוא הטעם הדומיננטי.

הוסיפה עורכת-הדין עמר וטענה לפנינו, כי יש מקומות אחרים שהיה ראוי לתופסם, ועקרון המידתיות המקובל עלינו חייב להוליכנו למסקנה כי ראוי היה לתפוס אותם שטחים ולא את שטחי העותרים. טענה זו לא נוכל לקבל, לצערנו, הואיל ועו"ד עמר העלתה את הטענה לפנינו באורח סתמי, בלא שעלה בידה להצביע על אותן חלופות שהיא טענה להן. נאמנים עלינו דברי אלוף הפיקוד, בהצהירו לפנינו כי המקרקעין נושא הדיון נתפסו לאחר שבחן את הדברים מקרוב, ולאחר שנמצא לו כי אין חלופה ראויה אחרת בקירבת מקום. על רקע דברים אלה, ומשלא הוצגה לפנינו כל חלופה ראויה אחרת, ממילא לא נוכל לקבל את טענתה של עורכת-הדין עמר.

עורכת-הדין עמר הוסיפה וביקשה אותנו כי נדחה את המשך שמיעת העתירה עד שיעלה בידה לאתר שטחים חלופיים ראויים, לדעתה, כך תוכל לשכנענו כי המשיב לא בחר בחלופה המידתית הראויה. בא-כוח המשיב התנגד בתוקף לבקשה, וגם אנו לא ראינו אפשרות להיענות לה. תחילת הכשרתו של השטח נדחתה כבר שבועיים ימים, ואיננו סבורים כי על יסוד טענה סתמית של אפשרות מציאת שטחים חלופיים, נוכל לדחות את שמיעת העתירה למועד אחר, תוך הותרת צו הביניים האוסר על תפיסת המקרקעין נושא הדיון.

כללם של דברים: לצערנו לא נוכל להיעתר לעתירה, ואנו דוחים אותה. לצערנו אמרנו, ואנו מתכוונים לדבר ביודענו כי העותרים אנשי אדמה הם. הוא שאמרנו בתחילת דברינו: עתירה זו שלפנינו, עתירה שמצוק העתים היא.

רשמנו לפנינו את הודעת בא-כוח המשיב, ולפיה יעשה המשיב ככל הניתן כדי לצמצם את שטח המקרקעין שייתפסו. כן רשמנו לפנינו את הודעת המשיב, כי

ייעשה והעצים הנטועים במקום לא ייעקרו אלא אם יהיה צורך ממשי לדבר.

דבר אחרון. המשיב הודיענו כי אם תוגש תביעה לפיצויים בידי בעלי הזכויות במקרקעין, תידון התביעה לגופה על-ידי הרשויות המוסמכות באזור. שאלת הפיצויים לא עלתה לפנינו במישרין, אך דומה עלינו כי ראויים הם בעלי המקרקעין שהרשויות תפצינה אותם על הנזק הנגרם להם. בסוף כל הסופות, הנזק שהעותרים ישאו בו, הכלל ייהנה ממנו; נכון יהא אפוא כי הכלל אף יישא בנזק שבעלי המקרקעין ישאו בו.

העתירה נדחית.

היום, ה' בניסן תשס"א (29.3.2001).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת

01024610. G04