בג"ץ 2463/10 ג.ב.נ.א יזמות ובנייה בע"מ נ. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושו

לפניי בקשה מטעם המשיבים 1-2 (להלן: המשיבים ) לחיוב העותרים בהוצאותיהם לאחר מחיקת העתירה.

1.

העתירה שבכותרת הוגשה ביום 25.3.2010, ועניינה בבקשת העותרת - חברה קבלנית ליזמות ולבניין - לצו על-תנאי ולצו ביניים לביטול צווי הריסה ביחס לבנייה ביישוב אורנית. בסמוך לאחר הגשת העתירה, ניתן צו ארעי שהורה על עיכוב ביצוע צווי ההריסה.

2.

בתגובתם המקדמית מיום 27.4.2010 טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות שיפוטית. טענת המשיבים הייתה כי לא נפל פגם בהוצאת צווי ההריסה, מאחר ויציקת יסודות הבנייה בוצעה בניגוד להוראות בדבר הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון הקבועות בצו בדבר התליית הליכי בנייה (הוראת שעה) (יהודה ושומרון) (מס' 1653), התש"ע-2009 (להלן גם: הצו או צו הקפאת הבנייה ).

3.

לאחר הגשת תגובה מטעם העותרת, הועברה העתירה לדיון אשר התקיים ביום 9.6.2010 (כב' השופטים נאור, דנציגר ועמית). בסיום הדיון ולאחר שמיעת טענות הצדדים, סוכם כי טענותיה של העותרת במישור העובדתי, ייבחנו על-ידי ועדת המשנה לפיקוח. עוד הוחלט כי העותרת תעלה על הכתובים את טענותיה בעניינים שבעובדה, בצירוף כל מסמך וראיה הנדרשים לעניין, ולאחר מכן תיתן ועדת המשנה לפיקוח החלטה חדשה בה תתייחס לטענות אלה. בנוסף נקבע כי על המשיבים להגיש הודעה משלימה בסמוך לאחר מכן.

4.

בהודעתם המעדכנת מיום 27.7.2010 הודיעו המשיבים כי התקיים דיון ממושך בפני ועדת המשנה לפיקוח במסגרתו הציגה העותרת חומר רב, וכי לאחר שהוועדה שקלה בכובד ראש את טענות העותרת, החליטה להותיר על כנם את צווי ההריסה הנדונים. בין היתר, צוין כי ועדת המשנה לפיקוח לא מצאה ממש בטענותיה העובדתיות של העותרת בדבר יציקת היסודות במבנים השונים טרם כניסתו של צו הקפאת הבנייה לתוקף. צוין כי הוועדה הגיעה למסקנה האמורה בהתבסס על דברים שנמסרו על-ידי פקח יחידת הפיקוח שערך סיורים במגרשים השונים במועדים הרלוונטיים, וכן על צילומים שצולמו באותם המועדים מהם עלה כי באף אחד מהמגרשים לא הושלמה יציקת היסודות טרם כניסתו לתוקף של צו הקפאת הבנייה.

5.

ביום 4.8.2010 הגישה העותרת תגובתה להודעה המעדכנת האמורה. בתגובתה טענה העותרת, בין היתר, כי התמונות עליהן התבססה ועדת המשנה לפיקוח אשר צורפו להודעה המעדכנת מטעם המשיבים, לא הוצגו בפניה קודם לכן, וכי עיון בתמונות מעורר ספק בדבר זיהוי המגרשים המצולמים. עוד נטען כנגד אי העדתו של פקח יחידת הפיקוח בפני הוועדה, באופן שלא איפשר לעותרת לחקור אותו על ממצאיו. בתגובתם מיום 16.8.2010 הודיעו המשיבים כי ייקבע דיון מחודש בפני ועדת המשנה לפיקוח, על-מנת לאפשר לעותרת להעלות את טענותיה הנוספות. דיון כאמור אמנם התקיים. אין חולק כי בסופם של דברים, ראתה הוועדה לדחות את טענות העותרת.

6.

ביום 2.9.2010 - בטרם הגישו המשיבים הודעה משלימה לבית משפט זה ביחס להחלטתה של ועדת המשנה לפיקוח - הגישה העותרת בקשה למחיקת העתירה. בבקשה צוין כי "העותרת סבורה כי החשיפה לפס"ד של ביהמ"ש הגבוה לצדק לא תיטיב עימה והיא אף עלולה לסגור בפניה באופן מוחלט כל מאמץ עתידי אחר שהוא, ומשכך תבקש באופן חריג, בשארית כוחותיה, ובלית כל ברירה אחרת, למשוך את עתירתה זו". עוד התבקש "לפנים משורת הדין" להורות על משיכת העתירה ללא צו להוצאות. המשיבים הסכימו למחיקת העתירה אך עמדו על הוצאותיהם.

7.

ביום 5.9.2010 הוריתי על מחיקת העתירה תוך שאפשרתי לצדדים לטעון בסוגית ההוצאות. לטענת המשיבים, העתירה נמחקה בלא שניתן לעותרת הסעד לו עתרה, וכי יש לחייב את העותרת בהוצאות המשיבים בגין הגשת ההליך. בתגובתה מיום 28.9.2010 ציינה העותרת כי צו הקפאת הבנייה פקע בינתיים וכי המבנים נשוא העתירה לא נהרסו עד כה. לטענת העותרת, מחיקת העתירה לא נבעה מהיותה בלתי מוצדקת, אלא מכך ש"הושג הסדר אחר שלא ניתן לפרט את פרטיו, אשר מנע הריסת המבנים. תנאי למניעת ההריסה עוד בטרם החלטת כב' הבג"צ היה קיום חיסיון על ההסדר שהושג".

8.

למקרא הטענות האמורות ביקשתי את תגובת המשיבים בשאלת קיומו של הסדר חסוי כאמור. בתגובתם מיום 18.10.2010 הבהירו המשיבים כי בוצעה פנייה ללשכות המשפטיות של משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון וכן לשכת היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון. הבדיקה העלתה כי לא מוכר למי מהם כל הסכם, סודי או אחר, שנכרת עם העותרת אשר עניינו מניעת הריסת המבנים נשוא העתירה. עוד העלתה הבדיקה כי ללשכת היועץ המשפטי של אזור יהודה ושומרון הגיע מכתב מאת באת-כוח העותרת הנושא את התאריך 26.8.2010, המופנה לראש תחום תשתית במינהל האזרחי. במסגרת המכתב פורטו התחייבויות שונות שהעותרת – ולפי הנטען גם המועצה המקומית אורנית - מוכנים לתת ביחס למבנים. לטענת ראש תחום תשתית במנהל האזרחי, הוא לא השיב מעולם למכתב זה ולמיטב בדיקתו, המכתב לא נענה על-ידי כל גורם במנהל האזרחי. טענות אלה נתמכו על-ידי תצהיר. בנסיבות העניין, אפשרתי לעותרת להגיב על דברי המשיבים בטרם אכריע בבקשה לפסיקת הוצאות. בתשובתה ציינה העותרת כי מבוקש "בנסיבות העניין האנושיות, לפנים משורת הדין , שלא לפסוק בעתירה זו הוצאות כנגד העותרת, אשר ממילא נגרם נזק ממוני רב לכיסה בעיכוב הליכי בנייה שבוצעה כדין למשך 10 חודשי ההקפאה" (ההדגשה במקור – ד.כ.ל). עוד נטען כי אין זה ראוי שהמדינה תחסום את גישתו של האזרח לבית-המשפט גבוה לצדק על-ידי איום בחרב ההוצאות.

9.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול החומר שבתיק, באתי למסקנה כי דין בקשת המשיבים לחיוב העותרת בהוצאותיהם להתקבל. כידוע, לצורך הכרעה בבקשה לפסיקת הוצאות עקב מחיקת עתירה בלא שהוכרעה לגופה, יש לבחון, בין היתר, את הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה, ואת השאלה האם העותר קיבל את הסעד לו עתר באופן שהעתירה הגשימה את מטרתה. כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה פעמים רבות כי כאשר יוזם ההליך מבקש למוחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, יש בכך לכאורה כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת, וכי הנטל לסתור חזקה זו מוטל על יוזם ההליך. עליו ליתן הסבר משכנע מדוע ויתר על קיום ההליך בלא שבא על סיפוקו ובלא למצות את ההליך השיפוטי.

10.

במקרה דנן, טענותיה המהותיות של העותרת במסגרת העתירה לא באוּ לכלל בירור והכרעה. לא ניתן להידרש להן במסגרת הדיונית המוגבלת של פסיקת הוצאות שאינה מיועדת ל"החייאת" טענות שבגוף העתירה לאחר שההליך נמחק ללא בירור לגופו. אין מחלוקת כי העותרת לא קיבלה את הסעד לו עתרה. בנסיבות אלה, היה על העותרת להראות מדוע היה מוצדק מלכתחילה לנהל את ההליך תוך גרימת הוצאות למשיבים, בלא שהתקבל הסעד המבוקש. בנטל זה לא עמדה העותרת. לא הוצג מטעמה הסבר רציני מדוע בחרה לסגת מן העתירה, לאחר שעמדה על בירורה במשך מספר חודשים. טענת העותרת כי עשתה כן נוכח מצבה הכלכלי וההוצאות שנגרמו לה עקב ניהול ההליך שבכותרת אינה משכנעת, בהתחשב בכך שהעותרת ראתה לבקש את מחיקת העתירה בשלב דיוני מאוחר יחסית - לאחר קיום דיון בפני הרכב שופטים, ולאחר עריכת שני דיונים בפני ועדת המשנה לפיקוח. מכל מקום, אין בהסבר האמור, כדי ללמד על צדקת העתירה מלכתחילה. יוער כי מהחומר שהובא לפניי עולה כי העותרת ראתה לחזור בה מעתירתה ביום 2.9.2010, קרי- בסמוך לפני מועד פקיעת תוקפו של צו הקפאת הבנייה (30.9.2010), ולאחר שועדת המשנה לפיקוח דחתה את הטענות הנוספות שהעלתה בפניה העותרת כנגד תוקפם של צווי ההריסה. לא ניתן להתעלם מכך שבבקשתה למחיקת העתירה, ציינה העותרת במפורש כי היא חוששת מפני פסיקה של בית-משפט זה ש"לא תיטיב עימה", באופן החותר תחת הטענה כי העתירה הייתה מוצדקת.

11.

לכל אלה יש להוסיף כי בתגובתה לבקשה לפסיקת הוצאות, העלתה העותרת טענה בדבר קיומו של הסדר חסוי למניעת הריסת המבנים אשר בעטיו - כך לפי הטענה - התבקשה מחיקת העתירה. הטענה בדבר קיומו של הסדר חסוי נשללה בטיעוני המשיבים לאחר עריכת בדיקות ובירורים בעניין. בתגובתה המאוחרת מיום 25.10.2010, נמנעה העותרת מלהתמודד עם טיעוני המשיבים, ואף נמנעה מלהציג הסבר כלשהו לפשר הטענה הסתמית שהעלתה בנוגע לקיומו של הסדר סודי כביכול למניעת הריסת המבנים. שתיקתה של העותרת בעניין זה מתמיהה ואף צורמת. כך במיוחד, בהתחשב בעובדה שהעלאת הטענה אילצה את המשיבים לבצע בירורים ובדיקות על-מנת לשלול אותה. לטעמי, מן הראוי להתחשב בהתנהלות הדיונית האמורה של העותרת במסגרת פסיקת ההוצאות.

12.

נוכח מכלול הטעמים האמורים, באתי למסקנה כי קמה עילה לחיוב העותרת בהוצאות המשיבים. דומה כי העותרת אינה חולקת באופן ממשי על קיומה של עילה כאמור, בשים לב לעובדה שביקשה להימנע מחיובה בהוצאות "לפנים משורת הדין". נוכח הנימוקים עליה עמדתי, לא ראיתי להיעתר לבקשתה בעניין זה. אוסיף כי חיוב העותרת בהוצאות המשיבים אין בו כדי לפגוע באופן בלתי מידתי בזכות הגישה לבית-המשפט הגבוה לצדק כנטען על-ידה. הליכים משפטיים כרוכים בהוצאות. בעל-דין המגיש הליך משפטי חייב להביא בחשבון כי אם ההליך אותו יזם יידחה או אם יחזור בו מההליך בלא לקבל את מבוקשו, הוא עלול לשאת בחסרון הכיס שנגרם לצד שכנגד עקב הגשת ההליך, תוך גרירתו להוצאות (ראו והשוו: בג"צ 7812/06 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שר התקשורת , פס' 10 (לא פורסם, 15.11.2009)).

13.

אשר לשיעור ההוצאות - יש להביא בחשבון, בין היתר, את מספר התגובות שהגישו המשיבים בתיק, ובהן תגובה מקדמית מפורטת; את העובדה שהתקיים בעתירה דיון בפני הרכב שופטים; וכן את התנהלותה הדיונית של העותרת בהליך שלפניי והעובדה שאילצה את המשיבים לערוך בדיקות ובירורים בגין הטענה בדבר קיומו של הסדר חסוי למניעת הריסת המבנים – טענה שמהחומר שהובא לפניי עולה כי לא נמצא בה ממש. בד בבד, יש להביא בחשבון את העובדה שההליך הסתיים ביוזמת העותרת תוך שנחסך הצורך בהכרעה שיפוטית. בהתחשב בכל אלה, אני רואה לקבוע כי העותרת תשא בהוצאות המשיבים 2-1 בהליך שבכותרת בסך 12,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מעת המצאת החלטה זו ועד יום התשלום בפועל.