בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 2464/05 - א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת ע' ארבל
העותרים:
1.אלה אונית יוחננוף מטיר
2. מג'די מטיר
3.עומרי יוחננוף
נ
ג
ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2.משרד הפנים - בירושלים
3. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרים:
עו"ד אשר חן אשר
בשם המשיבים:
עו"ד רננה קידר
פ ס ק - ד י ן
השופטת ע' ארבל:
העותרת 1, אזרחית ישראל, והעותר 2, תושב השטחים, נישאו בשנת 2004 בקפריסין. מנישואין אלה נולד להם ילד אחד, הוא העותר 3. בעתירתם מבקשים העותרים כי יוענק לעותר 2 מעמד בישראל מכוח נישואיו לעותרת 1. בקשה שהגישו לאיחוד משפחות ביום 7.3.05 נדחתה על ידי המשיבים על בסיס הוראותיו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג - 2003 (להלן - החוק ). העותרים טוענים כי לא היה מקום להחיל עליהם את הוראת השעה, באשר לטענתם, זכאותם יסודה בהוראות סעיפים 4-4א לחוק השבות, התש"י - 1950 (להלן - חוק השבות ).
דין העתירה להידחות על הסף. כפי שצוין גם בתשובת המשיבים, שאלת זכאותו של בן זוג זר שאינו יהודי לזכויות מכוח חוק השבות ומכוח חוק האזרחות, התשי"ב – 1952 הוכרעה בבג"צ 3648/97 סטמקה ואח' נ' שר הפנים ואח' , פ"ד נג (2) 728, שם נקבע:
"יהודי שעלה ארצה – משעלה – ויהודי שנולד בארץ, גם זה וגם זה אין השניים זכאים לגרור אחריהם זכות של שבות ולזכות לא יהודים בזכות זו שאין להם, בזכות של שבות. סעיף 4א לחוק ממצה עצמו בגבולותיו – בגבול המשפחה העולה ארצה – ולא אל מעבר לכך" ( שם , בעמ' 759).
אכן, בהתאם לפסק הדין בבג"ץ 3648/97 הנ"ל, אין בכוחם של יהודים אזרחי ישראל – יהיו אלה אזרחי ישראל מלידה או לאחר שעלו ארצה ומימשו את זכות השבות – להקנות זכות של שבות גם לבני זוגם הלא יהודים. משכך, אין לעותר 2, הנשוי לאזרחית ישראלית, זכאות לשבות.
אף לעניין דחיית בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות לא מצאנו כי יש מקום להתערבותנו, באשר תשובת המשיבים משקפת את המצב המשפטי החוקי הקיים בעקבות חקיקת החוק. לא למותר לציין עם זאת, כי כידוע, תלויות ועומדות בפני בית משפט זה מספר עתירות שעניינן שאלת חוקתיותו של החוק. כמובן, לכשיינתן פסק הדין בעתירות אלה, שמורה בידם של העותרים הזכות לשוב ולפנות לרשויות המוסמכות, ככל שיסברו כי בידם עילה לכך.
העתירה נדחית איפוא.
ניתן היום, י' בניסן תשס"ה
(19.4.05).
ש ו פ ט ש ו
פ ט ת ש ו פ ט ת