בג"ץ 2472/97 מדינת ישראל נ. סוויסה אופיר

1.זוהי בקשה רביעית ולכן חריגה להארכת מעצר מעבר לשנה לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, ונסיבותיה כפי שיפורט להלן הן יוצאות דופן.

2.בתאריך 1.10.95 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בת"פ 521/95 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר בו יוחסה לו עבירה של רצח בכוונה תחילה בניגוד לסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. ביום 25.1.96 נעצר המשיב עד תום ההליכים בהסכמת בא-כוחו וכעבור שנה מיום הגשת כתב האישום, האריך בית המשפט העליון את מעצרו של המשיב פעמיים, בשלושה חודשים בכל פעם, וזאת בהסכמת הסנגור. בתאריך 12.3.97 האריך בית המשפט העליון בהסכמת הסנגור את מעצרו של המשיב בחודש נוסף. עובר להארכת המעצר האחרונה, הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון, לפיו המשיב הודה בעבירת הריגה והורשע בה והדיון נדחה לקבלת תסקיר וטיעון לעונש. דא עקא, שבמהלך החודש שחלף מאז מתן החלטת המעצר האחרונה, חלו התפתחויות במשפטו של המשיב: בתאריך בו אמור היה להיגזר דינו, התייצב המשיב עם סנגור חדש, אשר ביקש כי יינתן למשיב לחזור בו מהודייתו. ב"כ מדינה לא התנגד לבקשה ובית-המשפט המחוזי אפשר למשיב לחזור בו מהודייתו וכפועל יוצא ביטל את הכרעת הדין.

בעקבות ביטול הכרעת הדין, ביקש ב"כ המשיב כי חברי המותב יפסלו את עצמם ולחילופין ביקש לפתוח את המשפט מחדש. ב"כ המשיב הצהיר לפרוטוקול באותו מעמד כי "אם כבודכם יואילו לקבל את בקשתי כי אז אסכים להארכה נוספת של המעצר, ואם תחליטו שלא לקבל את בקשתי, בוודאי שאינני מסכים להארכה נוספת של המעצר". בית המשפט המחוזי דחה הן את בקשת הפסלות והן את הבקשה לשמוע את המשפט מתחילתו. בישיבת יום 13.4.97 בה לא התייצב ב"כ המשיב, ביקש ב"כ המדינה לקבוע מספר מועדים להמשך ההוכחות, נוכח העובדה שהמשיב קיבל רשות לחזור בו מההודאה בעובדות. בית המשפט קבע ארבעה מועדים קרובים לשם המשך המשפט כולם במהלך חודש מאי ש.ז., תוך שהוא מציין כי מדובר במועדים בהם המותב אינו יושב בדין ולפיכך "כל אחד משופטי המותב יבטל תיקים הקבועים בפניו בימים אלו".

3.בטיעוניה הדגישה בפני ב"כ המדינה את המסוכנות הטבועה בעבירה מסוג זה בה מואשם המשיב ואת החשש לשלום העדים ולשיבוש הליכים, שמתחזק נוכח חזרתם של עדים מהודעות שנתנו. כן ציינה כי קבועים ארבעה תאריכים לחודש מאי והמשפט עתיד להסתיים בקרוב. מנגד טען ב"כ המשיב כנגד המשך המעצר, טענות שברובן מתייחסות לנסיבות בהן בוצעה העבירה. לטענת ב"כ המשיב, מהסדר הטיעון שבוטל ניתן ללמוד כי מדובר בהריגה על גבול ההגנה העצמית. עוד טען ב"כ המשיב כי מחדלי סנגורו הקודם של המשיב וכן העובדה שחזר בו מהודאה שנתן - אינם צריכים להיזקף לחובתו.

4.בבוא בית המשפט לבחון את הארכת המעצר של נאשם הנתון במעצר תקופה ממושכת ומשפטו לא הסתיים, על בית המשפט לבחון את מכלול הנסיבות הקשורות בניהול המשפט ולשקול למול אלה את הסכנה הנשקפת מן הנאשם אם ישוחרר ממעצרו [ראו דברי בבש"פ 2303/97 מדינת ישראל נ' מחמד ]. אכן, התמשכות המשפט כשלעצמה מהווה שיקול בעד שחרור הנאשם מהמעצר, עם זאת אין זה שיקול יחיד או מכריע: ראשית, יש לשאול מה ההסבר להתמשכות המשפט ומה המועד הצפוי לסיום המשפט; שנית, יש לתת משקל ראוי גם לשיקולים אחרים, ובעיקר לאופיה של העבירה ולסכנה הנשקפת מן הנאשם אם ישוחרר ממעצרו [ראו דברי השופט זמיר בבש"פ 4039/95 מדינת ישראל נ' צ'רלי בין שטרית ואח' ].

5.לאחר ששקלתי את הנסיבות בכללותן, נחה דעתי כי יש להאריך את מעצרו של המשיב. התמשכות המשפט נובעת מהשתלשלות אירועים מיוחדת במסגרתה החליף המשיב סנגור וחזר בו מההודאה. אכן, המשיב רשאי היה לעשות כן ואין לזקוף זאת לחובתו, אלא שהדבר תרם לעובדה שהמשפט טרם הסתיים וקבוע להמשך הוכחות. מאידך, נראה שהמשפט ימשיך להתנהל בקצב משביע רצון, שכן בית המשפט קבע ארבעה מועדים מיוחדים לשמיעתו.

המשיב מואשם בעבירת רצח שקיימת חזקת מסוכנות לגביה. אכן, חזקה זו ניתנת להפרכה וייתכנו מקרים בהם אף אם קופחו חיי אדם, אין חשש ממשי שהנאשם ישוב ויבצע עבירה מאותו סוג. דא עקא, שהמקרה דנן אינו כזה, שהרי גם אם תתקבל טענתו של הסנגור שלא מדובר בירי שיש בו משום רצח בכוונה תחילה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמשיב הגיע לביתו של המנוח בעקבות סכסוך שהיה ביניהם, כשהוא מצויד באקדח. עובדה זו ביחד עם הרשעות קודמות שצבר המשיב על אף גילו הצעיר, עבירות שיש בהן איומים, החזקת סמים וגם עבירות אלימות, מצביעים לכאורה על סיכון שקיים בשחרורו של המשיב.

6.לפיכך אני מחליטה להעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים מיום 1.5.97 או עד סיום משפטו לפי המוקדם שביניהם. בשולי הדברים יאמר כי משפט זה עבר מספיק גלגולים ויש לקוות שייעשה כל מאמץ לסיימו בתקופת הארכה זו.