בג"ץ 2510-22 בג"ץ 2510-22

1.העתירה שלפנינו נסבה על חוקיותו של סעיף 21 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"ב-2021 שבמסגרתו תוקן סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], כך שהופחתה תקרת ההכנסה השנתית המזכה בפטור ממס נכים בעלי נכות של 100% (או 90% בתנאים מסוימים) מסכום של 501,500 ₪ לשנה לסכום של 400,000 ₪ לשנה (להלן: התיקון לפקודת מס הכנסה). בנוסף, התיקון כלל שינוי של חישוב אחוזי הנכות לצורך קביעת הפטור האמור. התיקון החריג נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה.

2.העתירה העלתה סוגיות של שוויון ושאלות הנוגעות ליחס בין מקורות ושימושים בתקציב המדינה. כך, נטען על ידי העותרים כי התיקון לפקודת מס הכנסה נעשה על מנת לאפשר את הגדלת קצבאות הנכות לנכים אחרים במסגרת תיקוני חקיקה נוספים שנעשו בחוק ההסדרים ואשר נוגעים לעדכון קצבאות הנכים. לכן, לשיטת העותרים, יש לראות בתיקון לפקודת מס הכנסה כהעברה מקבוצת ה"נכים המשתכרים" לקבוצת הנכים שמשתכרים פחות מרף הפטור שנקבע בתיקון, ובכך יש גם פגיעה בכבוד האדם. עוד נטען כי להבדיל מחיקוקים שיש בהם הבחנה בין נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה לנכים אחרים, הרי שאין מקום להבחנה זו מקום שבו מדובר בפקודת מס הכנסה.

3.על אף שהעתירה העלתה סוגיות ראויות לדיון, בתום הדיון בפנינו קיבלו העותרים המלצת ההרכב ומשכו את עתירתם. זאת, לאחר שהבהרנו כי ניצבת בפני העותרים משוכה גבוהה בהינתן שהסעד שהתבקש הוא ביטול חקיקה ראשית שעניינה בצמצום הטבת מס כחלק ממדיניות כלכלית-חברתית, אף ללא קשר לתיקוני החקיקה האחרים הנוגעים לקצבאות נכים, ובהינתן הדיונים המקיפים שנערכו בוועדת העבודה והרווחה. כן הבענו עמדתנו כי ההבחנה בין נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה לבין נכים אחרים, מעוגנת בפסיקתו של בית משפט זה.

4.סוף דבר שהעתירה נדחית, ובהתחשב בנושא העתירה ובטיעוני העותרים - לא ייעשה צו להוצאות.