בג"ץ 2516/12 נילי וינברג נ. מרכז משען

1.

עתירה "למתן צו הצהרתי" לפיו החלטת בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 21892-03-11 ניתנה בחריגה מסמכות.

2.

במסגרת סכסוך שנמשך שנים ארוכות בין העותרת לבין המשיבה, הגישה העותרת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה (ע"ב 7567/09) לביטול פסק בוררות. תביעתה נדחתה. העותרת הגישה ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 21892-03-11; להלן - הערעור ), וביום 20.9.2011 נמחק הערעור. כך נכתב בפסק הדין: "בהמלצת בית הדין, ובהסכמת הצדדים, הערעור נמחק... יש להשית הוצאות במקרה זה על המערערת. אכן מדובר בהליכים אינספור הנוגעים למערכת יחסי עבודה בין המערערת למשיבה, שהתפרסו על פני ערכאות שונות במשך תקופה ארוכה למדי. במקרה הנוכחי, לא היה בסיס משפטי לערעור שהוגש, ולכן לא היה מקום להגישו מלכתחילה. אשר על כן, אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ ...".

3.

את הסעד שביקשה העותרת שם וויתרה עליו, היא שבה כעת לבקש כאן. בעתירה חוזרת העותרת על טענותיה מן הערעור ההוא, ולמעשה מבקשת לערער על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין שניתנו בבתי הדין לעבודה (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1)673 (1986)). הדבר נכון מקל וחומר מקום בו ויתרה העותרת מרצונה על טענותיה בבית הדין הארצי לעבודה והסכימה למחיקת הערעור שהגישה, כך שהטענות המשפטיות המפורטות בעתירה כלל לא נדונו לגופן במסגרת פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה.

4.

העותרת מציינת כי בטרם החל הדיון בבית הדין הארצי לעבודה בערעורה הנ"ל, פנה אב בית הדין אל ב"כ העותרת והביע את עמדתו כי בית הדין לא התרשם מעמדת העותרת, כי הוא מסכים עם פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, והוא הציע ב"חום" לעותרת לחזור בה מן הערעור. לדברי העותרת, לאור דברים אֵלו של אב בית הדין הבינה כי אין לה ברירה אלא לחזור בה מן הערעור. בין אם אכן כך ארע, בין אם אחרת, פשוט וברור, כי אין בדברים הללו של העותרת, כדי להצדיק מתן אפשרות נוספת להעלות את טענותיה – שעליהן ויתרה שם – לפני בית משפט זה.

5.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.