בג"ץ 2521/10 013 נטוויז'ן בע"מ נ. שר התקשורת

העתירה שבכותרת נמחקה ביום 13.1.2011, ונותרה טענת המשיבות 7-5 כי מן הראוי לפסוק להן הוצאות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לנכון לחייב את העותרת בתשלום שכר-טרחת עורך-דין למשיבות 7-5, בשיעור של 5,000 ₪. אין בדעתי להידרש היום – לאחר שהעתירה נמחקה בלי שנדונה לגופה – לכלל המחלוקות שבין הצדדים ולטענות שהועלו על-ידם בכתבי הטענות. אכוון את הזרקור לנקודה אחת: אין מחלוקת כי העתירה הוגשה בטרם שנתקבלה החלטה לגבי תיקון הרישיונות של המשיבות 6-5. העותרת הסבירה את הטעמים שעמדו ביסוד בחירתה לפנות לבית המשפט כבר בשלב זה, ואילו המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות על-הסף בשל היותה מוקדמת. מבלי להיזקק למכלול טענות הצדדים בסוגיה זו, עובדה אחת מזדקרת לעין והיא שבפועל, ההתפתחות שחלה בעמדת משרד התקשורת לאחר הגשת העתירה הובילה את העותרת לבקש את מחיקתה מבלי שניתנו הסעדים הספציפיים שנתבקשו בעתירה.

אכן, בחינת השתלשלות העניינים מלמדת כי העותרת ביססה את עתירתה על הנחות מסוימות לגבי העומד להתרחש – הנחות שלא התממשו בפועל – וכי למעשה התשתית העובדתית שעמדה ביסוד העתירה השתנתה עד כי העותרת-עצמה ראתה לבקש את מחיקת העתירה. העותרת מבקשת לקשור בין הגשת העתירה לבין שינוי מצד הדברים, אולם לפי החומר שלפניי אין בידי לקבוע כי הוכח קשר סיבתי כנטען (נראה כי אף העותרת מודעת לספקולטיביות שבטענה זו, וראו הלשון שננקטה בסעיפים 4 ו- 8 לבקשת-המחיקה, ואף בסעיף 18 לתגובה מיום 10.2.2011). עוד אציין, כי בתשובת העותרת מיום 6.6.2010 נטען כי "הסעד המהותי" המבוקש בעתירה אינו מושפע מהתנאים שמציג משרד התקשורת, וכי גם אם משרד התקשורת יחליט לשנות את התנאים, לא יהא בכך כדי לייתר את הסעד המהותי. טענה זו, כך נראה, לא עמדה במבחן המציאות, שהרי מחיקת העתירה באה בעקבות שינוי התנאים והמגבלות שהציג משרד התקשורת במסגרת השימוע השלישי. גם לעניין "הסעד הדיוני" שנתבקש בעתירה, לא מצאתי בתגובת העותרת מיום 10.2.2011 טענה כי סעד זה ניתן לה.

לאור האמור, ולאחר שעיינתי בתיק והבאתי בחשבון את השלב שבו נמחק ואת היקף העבודה שהושקעה בו, ומשלא הונחו לפניי ראיות לגבי שיעור ההוצאות, מצאתי כי יש מקום לחייב את העותרת בתשלום שכר טרחת עורך-דין למשיבות 7-5, בסך של 5,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.