פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית
משפט גבוה לצדק
בג"ץ
2522/15
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט צ' זילברטל
כבוד השופט א' שהם
העותר:
עו"ד סאלח אבו חוסיין
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה
2. נציבות מס הכנסה
3. הועדה הרפואית לעררים
עתירה למתן צ ו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט י' עמית :
עתירה לביטול החלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 4.2.2015, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 20.10.2014, שדחה את ערעור העותר על החלטת הועדה הרפואית לעררים (מס הכנסה) (להלן: הועדה ) מיום 28.10.2013.
רקע והליכים קודמים לעתירה
1.
בתמצית שבתמצית, לעותר, עו"ד במקצועו, התגלה גידול סרטני ממאיר בריאה בין השנים 2002-2001. בעקבות הגילוי והשלכותיו על מצבו הרפואי של העותר, הגיש העותר בקשה לקבלת פטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5)(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ) המאפשר פטור מהכנסה לעיוור או נכה שנקבעה לו דרגת נכות גבוהה של 90% או 100%, בתנאים המפורטים בסעיף.
2.
ביום 28.10.2013 קבעה הועדה כי לעותר דרגת נכות יציבה בשיעור 70.51%, החל מיום 1.7.2005. יצוין כי החלטת הועדה ניתנה על רקע הסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 9.9.2012 על ידי בית הדין האזורי לעבודה, לפיה יוחזר עניינו של העותר לועדה פעם נוספת על מנת שתבחן את תלונותיו בנושא רפואת הכאב ואת מסמכיו.
להשלמת התמונה יצוין כי במהלך השנים 2013-2002, התכנסה הועדה מספר פעמים לדון בדרגת נכותו של העותר כתוצאה מהשגות שהגיש העותר על החלטותיה.
3.
ביום 20.10.2014 דחה בית הדין האזורי לעבודה את הערעור שהגיש העותר על החלטת הועדה, בין היתר, מהנימוק כי "לא מצאתי פגם משפטי כלשהו בהחלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 28.10.2013 המצדיק התערבותו של בית הדין". בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחתה בנימוקים דומים.
4.
מכאן העתירה שלפנינו.
בעתירה מבקש העותר מספר סעדים חלופיים. ראשית מבקש העותר להרחיב את גבולות הפטור ממס הכנסה כך, שהמס מיגיעה אישית, שיידרש נכה לשלם, ייגזר ביחס ישיר לשיעור הנכות שנקבע לו. לטענתו, הרחבה זו מתחייבת נוכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לחילופין טוען העותר כי יש להעמיד את אחוזי הנכות שנקבעו לו על 94.152% החל מיום 1.1.2003 ולקבוע כי הוא זכאי לפטור ממס הכנסה לצמיתות או למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט שיקבע את שיעור נכותו. לחילופי חילופין מבקש העותר להורות על כינוס הועדה פעם נוספת, בהרכב שונה, שתבחן מחדש את דרגת הנכות. בתוך כך מעלה העותר טענות נגד התנהלותה השרירותית של הועדה, שבחרה, לצורך קביעת דרגת הנכות, להתייעץ עם רופא מרדים במקום עם רופא שמומחיותו היא רפואת הכאב וכן מלין על החלטותיה הסותרות שניתנו בעניינו לאורך השנים המדגישות לטענתו את הבעייתיות בהתנהלותה.
5.
דין העתירה להידחות.
כלל נקוט בידינו כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של בית הדין הארצי לעבודה "והתערבותו מצומצמת אך למקרים בהם נפלה בפסיקתו של בית הדין לעבודה טעות משפטית מהותית, אשר הצדק דורש את תיקונה" (ראו בג"ץ 8213/10 עו"ד טלי גלעד-מזור נ' בית הדין הארצי לעבודה בפסקה 13 (15.8.2011)). בנוסף נקבע כי "אמת מידה מרכזית להידרשותו של בית משפט זה לפסיקת בתי הדין לעבודה היא חשיבותה הציבורית הכללית של הבעיה, השלכות הרוחב שנודעות לה, או עקרוניות הסוגיה המתעוררת" (ראו בג"ץ 5393/12
הדסה ביטון נ' בית הדין האזורי לעבודה חיפה בפסקה 4 (5.8.2012)). אין זה המקרה בענייננו.
על אף שהעותר מנסה לשוות לעתירה מחלצות עקרוניות, טענותיו ערעוריות באופיין ואינן מעלות שאלה בעלת חשיבות ציבורית, והוא מבקש למעשה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הועדה בנסיבותיו הפרטניות. הן בית הדין האזורי והן בית הדין הארצי בחנו בהרחבה את טענות העותר נגד הועדה ומצאו כי לא נפל בהתנהלותה כל פגם המצדיק התערבות שיפוטית, ודי בכך כדי לדחות את העתירה.
6.
מעבר לנדרש אציין כי מאחר שסעיף 9(5) לפקודה חוסה תחת מטריית שמירת הדינים הקבועה בסעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דינה של טענת העותר להרחבת סעיף הפטור בפקודה, להידחות.
7.
על יסוד האמור, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתן היום, א' באייר התשע"ה (20.4.2015).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט