החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 2546/07 עבד אללה מג'נון נ. שר הפנים

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · פסיקת הוצאות בעתירה מנהלית לשדרוג מעמד ואשרהבקשה לפסיקת הוצאות לאחר מחיקת עתירה מנהלית

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט נתן החלטה בבקשה לפסיקת הוצאות לאחר מחיקת עתירה לשדרוג מעמד ואשרה, לאחר שהסעד התקבל בעקבות הגשתה. נקבע כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת והובילה לסעד, ולכן המשיב יישא בהוצאות. סכום ההוצאות נקבע לאחר שקילת מורכבות העתירה ומהירות מתן הסעד ללא דיון.

העובדות

העותרים הגישו עתירה לשדרוג מעמד של העותרת לתושבת ארעית ולקבלת אשרה מסוג א/5. לאחר הגשת העתירה נתקבל הסעד המבוקש והעתירה נמחקה, ונותרה שאלת ההוצאות. המשיב השאיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לחייב את המשיב בהוצאות לאחר שהעתירה נמחקה עקב מתן הסעד המבוקש?
  2. 2.מהו שיעור ההוצאות הראוי בנסיבות העניין?

הלכות

  1. 1

    הגשת העתירה הייתה מוצדקת ובסיס מספיק לחיוב המשיב בהוצאות כאשר הסעד ניתן בעקבות הגשתה

    ״הגשת העתירה היתה מוצדקת בשים לב למהות העניין וחלוף הזמן בלא מענה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    שיעור ההוצאות נקבע בהתחשב במורכבות העתירה, בכך שלא נדרש דיון, ובמהירות מתן הסעד

    ״לא היה צורך בקיום דיון והסעד ניתן תוך זמן מהיר יחסית לעניינים מסוג זה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • פסיקת הוצאות
  • מחיקת עתירה
  • שכר טרחת עו"ד
  • הוצאות משפט
  • שיקול דעת בית המשפט

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

2546/07 - ח'

בפני:

כבוד הרשם יגאל מרזל

העותרים:

1. עבד אללה מג'נון

2. ח'דיג'ה מג'נון

נ ג ד

המשיב:

שר הפנים

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

1.

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת. עניינו בעתירה שהגישו העותרים לשדרוג מעמדה של העותרת לתושבת ארעית וקבלת אשרה מסוג א/5. העתירה הוגשה ביום 19.3.07. ביום 16.8.07 נתבקשה מחיקת העתירה וזאת שכן באותו היום נעתר המשיב לבקשה והסעד נתקבל. כן נתבקשו הוצאות משפט מידי המשיב. העתירה נמחקה בהחלטתי מיום 21.8.07 ונותרה שאלת ההוצאות. בבקשה נטען, כי ההליכים המקדמיים במשרדי המשיב נמשכו למעלה מ-6 שנים. הגשת העתירה באה לאחר 7 חודשים מיום פניית ב"כ העותרים למשיב ומשלא נתקבלה תשובה. הסעד ניתן בחלוף 4 חודשים וחצי נוספים מיום הגשת העתירה. בנסיבות אלו קם בסיס לפסיקת הוצאות. המשיב, בתגובתו מיום 5.11.07, השאיר הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, אולם ביקש כי

הסעד המהיר יחסית שניתן בלא צורך בקיום דיון, יובא בחשבון בעניין שיעור ההוצאות.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי יש להיעתר לבקשה. באין ראיה או טענה נוגדת. מקובלת עלי הטענה לפיה הגשת העתירה היתה מוצדקת בשים לב למהות העניין וחלוף הזמן בלא מענה; וכי הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד. יש אפוא בסיס מספיק לחיוב המשיב בהוצאות במקרה זה. אשר לשיעור ההוצאות, הרי שיש ליתן הדעת לכך שמ דובר

בעתירה מורכבת במידת מה שהובא בה טיעון נרחב. בה בעת, לא היה צורך בקיום דיון והסעד ניתן תוך זמן מהיר יחסית לעניינים מסוג זה ותוך שההליך תלוי ועומד. בשקלול כלל הנתונים שלעיל, נקבע בזאת כי המשיב ישא בשכר טרחת עו"ד של העותרים בסך של 5,000 ₪ וכן בהוצאות בסך של 500 ₪ נוספים. סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, א' בטבת תשס"ח

(10.12.2007).

יגאל מרזל, שופט

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1הגשת העתירה הייתה מוצדקת ובסיס מספיק לחיוב המשיב בהוצאות כאשר הסעד ניתן בעקבות הגשתה
  2. 2שיעור ההוצאות נקבע בהתחשב במורכבות העתירה, בכך שלא נדרש דיון, ובמהירות מתן הסעד