בג"ץ 2551/00אלכסנדר לב נ. מדינת ישראל

בקשה לקיום משפט חוזר.

1.המבקש הורשע בעבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשמ"ז1977-. נגזרו עליו שש שנות מאסר בפועל ושתיים על תנאי. ערעורו לבית משפט זה על הרשעתו ועל גזר דינו, נדחה.

2.המבקש פנה בבקשה למשפט חוזר. טענתו היתה, כי יחסי המין שקיים היו בהסכמת המתלוננת. כן טען, כי נוהלה כנגדו חקירה שטחית וכי לא היה מקום ליתן אמון - כפי שניתן - בגירסת המתלוננת ובגרסת עדי תביעה נוספים. בהחלטתי מיום 5.8.98, נדחה הבקשה (מ"ח 4281/98). בהחלטה נקבע, כי גרסתו החדשה של המבקש לא נטענה על ידו במשפטו, וגם לא נתמכה בכל חומר הראיות. נדחו גם טענותיו של המבקש באשר לחקירה לא מספקת בעניינו וטענותיו כנגד מתן האמון בראיות התביעה.

3.המבקש הגיש טענות נוספות שלא נדונו בהחלטתי מיום 5.8.98. טענתו הנוספת היתה, כי לא הובאו בפני הערכאה הראשונה כל עדויותיה של המתלוננת. כן חזר המבקש על טענותיו הקודמות. בהחלטתי מיום 17.11.98, חזרתי על החלטתי לפיה אין באמור בטענותיו של המבקש משום עילה לקיום משפט חוזר, לרבות טענתו החדשה למן החלטתי הקודמת בענין.

4.ביום 29.11.98 וביום 16.5.99, הגיש המבקש שתי בקשות נוספות לעריכתו של משפט חוזר. בבקשותיו חזר המבקש על טענותיו - כפי שפורטו בבקשות הקודמות, והדגיש במיוחד את המהימנות היתירה שיוחסה - לשיטתו - לגירסת המתלוננת. בהחלטתו של כב' המשנה לנשיא, ש' לוין (מ"ח 5881/99, 1.9.99) נדחו הבקשות לעריכתו של משפט חוזר. בהחלטה נקבע, כי מרבית הטענות נדחו כבר בעבר על ידי וגם לגופן, אין טענות המבקש מצדיקות עריכתו של משפט חוזר.

5.בפני מונחת בקשה נוספת של המבקש לעריכתו של משפט חוזר. בטענותיו שב המבקש וחוזר על טענותיו, כפי שנטענו הן בפני והן בפני המשנה לנשיא. המבקש טוען להתרשלות בחקירה ובייצוגו במשפט ולטעות במתן אמון בגרסתה של המתלוננת. היועץ המשפטי לממשלה, בעמדתו, מתנגד לקיומו של דיון נוסף, מן הטעם, שטענות אלו נדונו כבר ונדחו לגופן. התיק כולו הועבר לבדיקתו של פרקליט אחר, ולא נמצאה עילה לקיומו של משפט חוזר.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. תקנה 8 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז1957- קובעת, כי מקום בו נדחתה בקשה למשפט חוזר, לא תוגש בקשה נוספת או אחרת למשפט חוזר בשל אותה עילה שסורבה. אכן, טענותיו של המבקש נבחנו בהרחבה. ניתנה שלוש החלטות (למעשה) בבית משפט זה בעניינו. בהחלטות אלו נקבע, כי אין בטענותיו של המבקש כדי להקים עילה למשפט חוזר. על כן, בהיעדר טענה או עילה חדשה שטרם נדונה, דין הבקשה שבפני, להידחות.