בג"ץ 2555/00 עוזי קרן נ. מערכת בתי המשפט

בפני בקשת העותר לפסול עצמי מלשבת בדין בעניינו.

העותר, הטוען כי הוא אדם מחוסר אמצעים, קובל על כך כי הוא מופלה לרעה לעומת בעלי אמצעים שיש בכוחם לדאוג לעצמם ייצוג משפטי נאות.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי על מנת לבסס טענת פסלות, יש צורך להראות כי מנסיבות המקרה עולה אפשרות ממשית למשוא פנים (ראה למשל: ע"א 1012/00 מלכיאל אהרון

נ' מינהל מקרעי ישראל (טרם פורסם)). במקרה זה, מלבד טענות לאקוניות וסתמיות של העותר, לא עולה כל אפשרות לקיומו של משוא פנים, ולא כל שכן "אפשרות ממשית" לכך.

זאת ועוד אחרת: העותר אינו קובל על החלטה ספציפית כזו או אחרת שניתן להתייחס אליה כל עיקר, אלא ככל הנראה, מתייחס הוא לשורת החלטות (ראה סעיף 1 לבקשת העותר). משלא הועלתה טענה נגד החלטה ספציפית, לא ניתן להתייחס לטענות העותר לגופן. כמו-כן, הלכה היא כי טענת פסלות יש להעלות בהזדמנות הראשונה. בענייננו, לא כך נהג העותר, כעולה מבקשתו.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות והיא נדחית בזה.