בג"ץ 2556/10 מועצת הכפר וולג'ה נ. המפקד הצבאי בגדה המערבית

הנשיאה ד' ביניש:

עניינה של עתירה זו בתוואי גדר הביטחון אשר מצפון לכפר הפלסטיני וולג'ה. תוואי זה נמנה עם מקטעיה הדרומיים של הגדר ב"עוטף ירושלים" ולשם הקמתו הוציאו המשיבים שני צווי תפיסת מקרקעין: האחד בתחום אזור יהודה ושומרון (32/04/ת) והשני בתחום ישראל (צת-67/06).

1.

ביום 25.7.2010 קיימנו דיון מפורט, על פני 3 שעות, ובמסגרתו שטחו בפנינו הצדדים את מלוא טענותיהם. בסופו של הדיון הורינו על הוצאת צו על תנאי, המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא ייקבע כי צו תפיסה מס' 67/06 שהוצא בתאריך 27.4.2006 לתפיסת מקרקעין באזור הכפר וולג'ה לשם בניית הגדר סביב הכפר בצד הצפוני, פקע, ואין לו כל תוקף משפטי, וכי המשיבים אינם רשאים לבצע עבודות מכוחו. עוד נדרשו המשיבים ליתן טעם מדוע לא ייקבע כי יש מקום לבחינה מחודשת של תוואי הגדר שנתפס על פי צו מס' 67/06. מיד לאחר מכן, ביקש בא-כוח העותרים כי בית המשפט יורה על הפסקת עבודות בניית התוואי. בקשה זו נדחתה מבלי לקיים בה דיון לגופה.

2.

כעת, מבקשים העותרים לעורר שוב את שאלת הצורך בהוצאת צו ביניים שיורה למשיבים להימנע מביצוע עבודות כלשהן בשטח צו התפיסה 67/06 עד להכרעת בית המשפט בעתירה. יוער, כי בקשתם זו של העותרים למתן צו ביניים אינה בקשתם הראשונה. קדמו לה בארבעת החודשים האחרונים בקשות שונות הנוגעות לשאלת הצורך בהוצאת צו ביניים. עד כה בקשות אלה נדחו.

את בקשתם הנוכחית סומכים העותרים על שני אדנים מרכזיים. הראשון עניינו בעובדה כי בית משפט זה הוציא תחת ידיו צו על תנאי. מכך מבקשים העותרים ללמוד כי גדלו סיכויי עתירתם וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. השני עניינו בטענה כי המשיבים החישו את עבודות הקמת התוואי במטרה לשנות מן המצב הקיים ועל מנת לקבוע עובדות מוגמרות בשטח באופן הפוגע בשלטון החוק. את טענתם זו מבססים העותרים על תצפיות שערכו בשטח. על סמך תצפיות אלו, נטען כי חלה התקדמות ניכרת בבניית התוואי וכי חל גידול במספר כלי הרכב ההנדסיים הפועלים לאורך התוואי. כן טוענים העותרים, כי תושבי הכפר היו עדים לוויכוחים בין עובדי קבלן הביצוע לבין עובדי רשות העתיקות, מהם ניתן ללמוד, לטענתם, על רצון הקבלן להחיש את העבודות. לבסוף, צירפו העותרים את עמדת החברה להגנת הטבע התומכת אף היא בהפסקת עבודות הבנייה נוכח הפגיעה הסביבתית והנופית הנלווית להן.

3.

מנגד, דוחה המדינה את טענות העותרים ומציינת בפתח תגובתה כי: "העבודות לא הוחשו כנטען בבקשה למתן צו ביניים. נציין כי על קצב העבודות חולשת מערכת הסכמים עם קבלני ביצוע וזו לא השתנתה ומכאן כי קצב מתן השירות על ידם נשאר כפי שהיה ולא הואץ". המדינה מוסיפה וטוענת כי העותרים לא הציגו שינוי נסיבות עובדתי המצדיק לסטות מהחלטותיו הקודמות של בית המשפט, לפיהן אין מקום להוצאת צו ביניים. לגופו של עניין, הוסיפה המדינה והתייחסה לטענות העותרים ולטענות החברה להגנת הטבע באשר לנטיית מאזן הנוחות, כמו גם לשאלת סיכויי קבלת העתירה, תוך שהיא מצרפת חוות דעת מטעם הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים לתמיכת טענותיה. בהקשר זה, ציינה המדינה כי במסגרת הכנת תגובתה דנן נערכה חשיבה מחודשת אודות המרכיבים שיכלול המכשול במיקומו הנוכחי. בעקבות בחינה זו, מציינת המדינה כי "בשל ההכרה בחשיבות צמצום הפגיעה בנוף ובערכי טבע הוחלט כי חתך המכשול באזור וולג'ה יהא שונה מחתך המכשול המקובל". עיקרו של השוני, על פי התחייבות המדינה, מתבטא בוויתור מלא על המרווח שבין ציר הפטרול ובין הגדר המונעת, כמו גם ביטולו של שביל הטשטוש בנקודות בהן מתבקשת "עדינות יתרה בשל הקרבה למעיינות".

4.

עם קבלת תשובת המדינה ביקשו העותרים להגיב עליה. בקשתם זו נתקבלה ובמסגרתה טענו העותרים כי המדינה התעלמה ממרבית טענותיהם בדבר הפגיעה בשלטון החוק. עוד טענו העותרים כי אסור היה למדינה לצרף חוות דעת חדשות ללא קבלת היתר לכך ומבלי שניתנה לצדדים הזדמנות להגיב עליהן. עוד מתייחסים העותרים להבדל בעמדות המוצגות על ידי החברה להגנת הטבע למול אלה המוצגות על ידי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, ולשיטתם אין בהבדל כדי לייתר את עצם פגיעתו של התוואי בערכי הטבע והנוף.

5.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובחנו את החומר שהונח לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור, בית משפט זה כבר נתן דעתו לשאלת נחיצות הוצאתו של צו ביניים במקרה דנן, ועד כה לא מצא להורות כן. במסגרת החלטות אלה מצא בית המשפט כי בתום שקילת מאזן הנוחות, שבין הנזק הביטחוני הצפוי מעיכוב בניית גדר הביטחון לבין נזקם של התושבים בכפר וולג'ה, נוטה הכף לדחיית בקשת העותרים. במהלך הדיון האחרון שטחו בפנינו הצדדים, לרבות החברה להגנת הטבע, את מלוא טיעוניהם לגוף העתירה. בהקשר זה, נציין כי באת-כוח המדינה אף הודיעה כי בכוונת גופי הביטחון להמשיך בעבודות הבנייה על מנת להשלים את התוואי באזור הכפר וולג'ה בטווח זמן של חודשיים עד שנה וחצי. עוד ציינה באת-כוח המדינה כי במהלך תכנון התוואי נועצו גופי הביטחון ולוו על ידי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים.

6.

על בסיס הדברים האמורים, נראה כי השאלה המרכזית העומדת להכרעתנו הינה האם הוכיחו העותרים קיומן של נסיבות חדשות המצדיקות בחינה נוספת של מאזן הנוחות. אשר לטענת העותרים כי הוצאת הצו על תנאי משמיעה בצידה צידוק ליתן צו ביניים, הרי שעניין זה עמד לנגד עינינו בדיון האחרון ביום 25.7.2010, ומשניתנה החלטתנו בהרכב, איננו מוצאים להידרש לכך בשנית. בהיבט זה, המדינה אף הודיעה כי במהלך הכנת תגובתה לבקשה למתן צו הביניים נערכה מחשבה מחודשת לשם מזעור הפגיעה הסביבתית וכי בעקבותיה שונה חתך המכשול המקורי, כך שתקטן הפגיעה בערכי הטבע והנוף. נוכח השינוי הצפוי בחתך המכשול, ולאור החשיבות הביטחונית בהמשך בניית תוואי הגדר לשם יצירת חיץ בין אזור יהודה ושומרון לבין שטח ישראל, נראה כי מאזן הנוחות נוטה עדיין לטובת המשך עבודות הבנייה על פני הפסקתן.

אשר לטענה השנייה, לא שוכנענו כי קצב עבודות בניית התוואי אכן הוחש כטענת העותרים באופן המצדיק את הוצאת צו הביניים המבוקש. טענה זו נסמכת בעיקרה על תצפיות נקודתיות שערכו העותרים ועל גידול שמצאו לכאורה בכמות הכלים ההנדסיים הפועלים בשטח. בכך בלבד, אין כדי לסתור את טענת המדינה לפיה קצב בניית תוואי הגדר נותר כפי שהיה וכפי שהוצג על-ידי באת-כוח המדינה במהלך הדיון טרם ניתן הצו על תנאי. יתרה מכך; המדינה שבה והפנתה בתגובתה הנוכחית להתחייבותה בפני בית המשפט כי "אם תתקבל העתירה בסופו של יום, המשיבים מתחייבים לפעול להשבת המצב בשטח לקדמותו, ועבור נזק שלא ניתן יהיה להחזיר לקדמותו, ככל שיהיה כזה, הם מתחייבים לשלם פיצויים מתאימים, על-פי כל דין". אף מטעם זה, מצאנו כי לעת הזאת אין להורות על הפסקת העבודות.

בהתחשב בכל האמור, הבקשה למתן צו ביניים נדחית.