בג"ץ 2556/22 אנדרי אברהם גרנדר נ. לשכת שירות התעסוקה

השופט נ' סולברג :

1.

ככל שניתן להבין, העותר מלין על הוראות דין ונהלים שונים, הנוגעים לשירות התעסוקה, בכל הקשור לדורשי עבודה, ומציב בעתירתו שורה ארוכה של סעדים: שינוי ההגדרה "עבודה מתאימה" , הקבועה בחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980; מתן אפשרות בחירה והחלפה לגבי משרות המוצעות על-ידי שירות התעסוקה; ביטול ועדות כושר העבודה של שירות התעסוקה, והכרה, חלף זאת, בוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי; עריכת שינויים בהרכב ועדות הערר של שירות התעסוקה; ביטול הנוהל העוסק באופן הטיפול במסרבי עבודה; ביטול חובת ההשתתפות בתכנית 'מעגלי תעסוקה'; ביטול שיתוף הפעולה המתקיים בין שירות התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי; מתן אפשרות לרישום חופשי של הפניות לתעסוקה ופרטי מעסיקים; ביצוע שינויים בנוהל ההתייצבות בלשכת התעסוקה; וכן הקמת ועדת משקיפים עצמאית, שתבחן את תלונות הציבור, ותאתר נהלים מפלים ובלתי-חוקתיים. במסגרת העתירה, התבקש גם צו ביניים, שעניינו בבלימת פעילות לשכת התעסוקה, בכל הקשור לסעדים האמורים, עד לאחר הכרעה בעתירה גופה.

2.

מעיון בעתירה, המנוסחת באופן כללי וכוללני, כעולה מהסעדים הרבים שנתבקשו בה, תחת קורת גג אחת, מתברר כי הלכה למעשה, טענותיו העקרוניות של העותר, נגד נהלים והוראות דין, לא הועלו אלא מחמת החלטה פרטנית שניתנה בעניינו, על-ידי שירות התעסוקה, שבה נקבע כי העותר סירב, ביום 12.9.2021, לעבודה שהוצעה לו. החלטה זו גררה אחריה הודעה מאת הביטוח הלאומי, כי לא ישולמו עוד לעותר דמי הבטחת הכנסה, כי עליו להשיב סכום מסוים שקיבל בינתיים, וכי עליו לשאת מכאן ואילך בתשלום דמי ביטוח בריאות. בהקשר זה עולה עוד, כי העותר הגיש ערר על ההחלטה האמורה, אך זה נדחה ביום 1.11.2021, תוך הבהרה כי "ניתן לערער על החלטת הוועדה בפני ביה"ד האזורי לעבודה תוך 60 יום מיום מתן ההחלטה בערר, או מיום שנמסרה לו ההחלטה, אם ניתנה שלא בפניו, ולפי המאוחר" . בהקשר זה מציין העותר, כי "ערעור על החלטת וועדת ערר נמצא בטיפול של הסיוע המשפטי, תיק 83522/21, להגשת ערעור על החלטת ועדת ערר לבית דין לעבודה והוחלט שיש בסיס משפטי לכך" .

3.

דין העתירה להידחות על הסף, מכמה וכמה טעמים. בראש ובראשונה, בהיות העתירה כללית וכוללנית, באופן שאינו מאפשר לקיים לגביה בירור משפטי הולם. כאמור, העותר כורך יחדיו שורה ארוכה של סעדים, ובכלל זה, דרישה לשינוי וביטול הוראות דין; דרישה לתיקון נהלים, הנחיות והוראות; ולמעשה: דרישה לביצוע רפורמה גורפת ומקיפה, בכל הנוגע לשירות התעסוקה. עתירה שכזו, לא ניתנת לבירור מעמיק כנדרש, ודאי כאשר לא הונחה לפנינו תשתית עובדתית הולמת, אשר עשויה לבסס את הטענות, ולהצדיק את מתן הסעדים המבוקשים. מעבר לכך, גם מיצוי הליכים כהלכתו לא נעשה, שכן הפניות שצורפו לעתירה, נוגעות בעיקרן להחלטה הפרטנית שניתנה בעניינו של העותר, ואין בהן דבר וחצי דבר עם טענותיו העקרוניות, העומדות במוקד העתירה. בנוסף, גם צדדים רלבנטיים לא צורפו לעתירה, בהם למשל, המוסד לביטוח לאומי וכנסת ישראל (כאמור, סעדים מסוימים נוגעים לתיקון או ביטול של הוראות דין). יתרה מכך – וזה עיקר: דומה כי לוז העתירה מצוי בהחלטה הפרטנית שנתקבלה בעניינו של העותר. בהקשר זה, כפי שנכתב בהחלטת ועדת הערר, קיים סעד חלופי מובהק, בדמות הגשת ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. זו דרך המלך, ובה על העותר לצעוד. זאת בפרט, מקום שבו העותר עצמו טוען כי הסיוע המשפטי מעורב בדבר, וכלשונו: " הוחלט שיש בסיס משפטי לכך ".

מטעמים אלה כולם, העתירה נדחית בזאת על הסף.

לפנים משורת הדין, ומשלא נתבקשה תגובה, לא יֵעשה צו להוצאות.