בג"ץ 2557/96 ירון שפיר נ. קצין התגמולים (שיקום) ת"א

המבקש מקבל מזה תריסר שנים תגמולים מן המוסד לביטוח לאומי. טענתו היתה, כי נכותו נגרמה לו בשל שירותו הצבאי במלחמת שלום הגליל. לפיכך, פנה הוא למשיב בבקשה כי יוכר כנכה צה"ל ויקבל תגמולים מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט1959-, תוך ויתור והפסקת קבלת התגמולים מן המוסד לביטוח לאומי.

ועדת הערעורים דחתה את בקשתו של המבקש. היא קבעה, כי משבחר המבקש בשעתו ב"מסלול" התגמולים מטעם המוסד לביטוח לאומי, ומשקיבל תגמולים כאמור בתקופה העולה על ששה חודשים, הרי שאין באפשרותו להימלך בדעתו ולתבוע הכרה ותגמולים כנכה צה"ל.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. טענתו העיקרית היתה, כי לגופו של ענין הוא אכן זכאי להכרה כנכה צה"ל וכי אין תגמולי המוסד לביטוח לאומי מספיקים למחייתו. כן טען המבקש, כי בשעתו הוא בחר מתוך טעות בתגמולי המוסד לביטוח לאומי, וכי עשה כן מבלי דעת אודות משמעותה של בחירה זו. בפסק דינו של בית המשפט מיום 17.3.96 נדחה ערעורו של המבקש. בית המשפט קבע כממצא עובדתי כי אכן המבקש ידע על זכויותיו לפני שנים. ראיה לכך מצא בית המשפט בעובדה כי עוד בתחילת 1994 ביקש המבקש הכרה ממשרד הבטחון. בקשתו סורבה אולם המבקש לא ערער על קביעה זו. לפיכך, עם חלוף העיתים, אין המבקש יכול לחזור ולטעון כי יש להיעתר לבקשתו. לפיכך נדחה הערעור.

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. חוזר המבקש בפני על עיקרי טענותיו בפני בית המשפט המחוזי ועניינן אי ידיעתו בשעתו על משמעות הבחירה במסלול התגמול מן המוסד לביטוח לאומי ומצבו הכלכלי הקשה.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, יאמר מיד: אין בבקשה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית משפטית מיוחדת החורגת מן הענין שבין הצדדים ושיש בה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 123). כך הדבר בייחוד לאור משך הזמן שחלף מאז החל המבקש בקבלת התגמולים מן המוסד לביטוח לאומי, ולאור ההלכות הברורות שיצאו מבית משפט זה לענין הבחירה בין מסלולי התביעה (ראה: רע"א 3175/90 מזרחי נ' קצין התגמולים , פ"ד מו(4) 94, 99; וכן: רע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגנה , פ"ד מז(2) 84, 98 97-). לפיכך, דין הבקשה להידחות.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.