בג"ץ 2562/01 יעקב ישר נ. ראובן רוזין

השופט א' ריבלין :

1.בתיק זה הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב- יפו (כבוד השופטת ר' שטרנברג אליעז), לפיה בוטל הפסק שניתן בבוררות בין הצדדים. ביום 27.2.2002 החלטנו ליתן רשות ערעור כמבוקש, והצדדים הגישו השלמות כתובות לטיעון.

2.הצדדים שלפנינו היו שותפים בסוכנות ביטוח, עד שבשנת 1994 נכרת ביניהם הסכם לפירוק השיתוף, ובו תניית בוררות. ואכן, כשנתגלע סכסוך בין הצדדים, שעיקרו במספר תיקי הביטוח של השותפות שאמורים לעבור, על-פי ההסכם, למשיב - הועברה הפלוגתא להכרעת בורר (השופט בדימוס ח' אילת).

בפסק הבוררות נקבע, בין היתר, כי:

"המצב, נכון להיום, וכפי שהוכח בפני הוא שברשות התובע [המשיב] 1,500 תיקים בתוספת 1,200 תיקים שהועברו אליו. לנתבעים [המערערים] 6,400 תיקים, כן חסרים במערכת תיקים, לפחות 610. המספרים האלה נותנים סה"כ 9,710 תיקים ומכאן שישנה חבילה של 590 תיקים שטרם חולקו ואשר אותם אני מורה לחלק באופן שלתובע יהיו בסה"כ 3,230 תיקים המהווים שליש מהמאגר. מאחר וברשות התובע 2,700 תיקים הרי שהוא זכאי ל- 530 תיקים נוספים מתוך אותם 590 שהזכרתי..."

עוד נקבע בפסק הבוררות, כי:

"מאחר ואין ספק שהנתבעים מכרו, והגדילו, פוליסות מתוך מאגר התיקים הבלתי מחולקים הרי שהתובע זכאי גם זכאי לקבל את חלקו, ביחס של שליש, מרווחי המכירה וההגדלה האלה. התקופה שבה מדובר היא מיום 1.9.94 ועד מועד פסק בוררות זה..."

3.לאחר שניתן פסק הבוררות, הוגשו שתי בקשות: האחת, מטעם המערערים - לאישור הפסק; והאחרת, מטעם המשיב - לביטולו. בית המשפט המחוזי סבר (והצדדים סברו כמותו), כי פסק הבוררות, כלשונו, אינו ניתן ליישום, ולפיכך הציע לצדדים - ואלה קיבלו את הצעתו - למנות רואת-חשבון (גב' ד' ויזל) "כדי לבדוק אם באותם 1200 תיקים [שהועברו על-ידי המערערים למשיב] מכרו פוליסות נוספות לפני שהעבירו אותם". הבדיקה צומצמה, על-פי ההחלטה, לחודשים מסוימים. המערערים גורסים, כי ההסכמה הדיונית נגעה אך ורק להחלטה זו. אלא שעוד באותה ישיבה החליט בית המשפט קמא, בהחלטה נפרדת, כי "לאחר קבלת חוות הדעת יוחלט על החלוקה למעשה של התיקים שנותרו לחלוקה. רואה החשבון מתבקש ליתן דעתו גם לנושא זה". החלטה שניה זו - ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים - נוגעת ל- 590 התיקים הבלתי-מחולקים, מתוכם אמור המשיב לקבל - על-פי פסק הבוררות - 530 תיקים. המערערים טוענים, כי החלטה נוספת זו חורגת מן ההסכמה הדיונית שנתגבשה באותה ישיבה. אין לקבל טענה זו, במיוחד לאור העובדה שלא באה, בעניין זה, כל מחאה או השגה מצד המערערים, מאז שנתקבלו ההחלטות בשנת 1996.

נקודת המוצא היא, אפוא, כי הדיון בבית המשפט המחוזי התמקד בשתי סוגיות, ולגבי שתיהן נתבקשה רואת-החשבון ליתן דעתה: האחת

- הגדלת הפוליסות ומכירת פוליסות נוספות במסגרת 1200 התיקים שהועברו למשיב, והאחרת

- התיקים שלא חולקו, 590 במספר, מתוכם זכאי המשיב ל- 530 תיקים.

4.המשיב ביקש לחזור בו מהסכמתו להסדר האמור, אולם בית המשפט המחוזי דחה בקשתו זו, בציינו כי סברתו של המשיב, לפיה "הוא רשאי לפתוח היריעה מחדש ולהעמיד לבדיקה את כל מאגר התיקים, משל לא קבע הבורר דבר בפסק הבוררות" - בטעות יסודה. בית המשפט שב אפוא והורה לרואת-החשבון שמונתה לבצע את ההחלטה כלשונה. אלא שהמערערים, מצדם, הציבו מכשולים בדרכה של רואת-החשבון. רואת-החשבון ציינה, בהזדמנויות שונות, כמו-גם בחוות-הדעת שהגישה לבסוף לבית המשפט, כי ייפוי-הכוח שקיבלה מן המערערים לקה בחסר, ובשל כך נמנעה ממנה, בפועל, האפשרות לבצע באופן מלא ושלם את התפקיד שהוטל עליה. בית המשפט קמא קבע, בפסק-דינו, כי המערערים התחמקו מבדיקת תיקי הביטוח, ולא מסרו לרואת-החשבון את כל התיקים שנתבקשו למסור.

רואת-החשבון פירטה בחוות-דעתה את הממצאים שהעלתה בחכתה, והתברר כי בתקופה הרלוונטית נמכרו על-ידי המערערים 29 פוליסות למבוטחים שנכללו ברשימת 1,200 המבוטחים שהועברו למשיב. המערערים גורסים, כי המדובר בכמות זניחה של מקרים אקראיים, וכי האפשרות של "פניות אקראי" שכאלה (כלשונם) נלקחה בחשבון הן בחוזה לפירוק השותפות, והן בפסק הבוררות. דא עקא, שהמערערים אינם נותנים הסבר מניח את הדעת, מדוע נאלצה רואת-החשבון לבצע את מלאכתה "בדרך לא דרך" (כלשונה), ולא בדרך המלך של שיתוף פעולה עם הצדדים.

5.גם ביחס לתיקים הבלתי-מחולקים - לא נמצא מוצא. המערערים טוענים, כי המשיב לא ביצע את המוטל עליו על-פי פסק הבוררות, לאמור - בחירת 530 התיקים מתוך 590 התיקים הבלתי-מחולקים. עוד הם טוענים, כי אותם 530 תיקים להם זכאי המשיב, אינם מצויים, פיסית, במערכת תיקי השותפות, וכי היה על המשיב לבקש מאת המבטחים לשחזר את התיקים הללו. רואת-החשבון הציעה לפתור את סוגיית התיקים הבלתי-מחולקים באמצעות עריכת מדגם. אלא שהצעה זו לא נתקבלה על-ידי המערערים. לאור כל אלה, לא ראה בית המשפט המחוזי מנוס מביטול פסק הבוררות.

לא מצאתי עילה להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי לנוכח היותו של פסק הבוררות בלתי-ישים, ולנוכח חוסר שיתוף הפעולה עם רואת-החשבון, המונע את האפשרות לשים סוף למחלוקות, מתקיימת בענייננו עילה לביטול פסק הבוררות, וזאת מחמת שהבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 24(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968). בית המשפט הדגיש כי המדובר כאן "בהעדר נתונים בסיסיים לחישוב נכון של תיקי הביטוח והסכומים המגיעים למבקש [למשיב] כתוצאה מפירוק השותפות". בית המשפט קבע, כי בנסיבות אלה קופח המשיב ונגרם לו עיוות דין. לאור כל אלה, בוטל פסק הבוררות - וזאת על אף הקושי בהחזרת הצדדים לנקודת המוצא של הסכסוך. מסקנה זו יש לקבל, ככל שהיא נוגעת לחלקים הבלתי ישימים בפסק הבוררות כאמור בפסק הדין, לאמור – אותם חלקים הנוגעים לתיקים שטרם חולקו (590 במספר), ולפוליסות שנמכרו או הוגדלו בתיקים של המשיב.

6.לסיכום הדברים: בבית המשפט המחוזי הוסכם כי פסק הבוררות אינו ישים – בשני עניינים: האחד, מכירה או הגדלה של פוליסות, על-ידי המערערים, בתיקי המשיב; השני, חלוקת התיקים שטרם חולקו. לגבי עניינים אלה נתבקשה רואת-החשבון לחוות דעתה, אלא שמשימה זו - כך על-פי קביעתו של בית המשפט קמא - לא צלחה בידה, בשל חוסר שיתוף-פעולה מצד המערערים. פסק הבוררות נותר אפוא בלתי-ישים, בעניינים האמורים. יחד עם זאת, סבורני כי לאור הוראת סעיף 26 לחוק הבוררות, המורה אותנו כי "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר" - ראוי לבטל אך ורק את אותם שני חלקים בפסק הבוררות, עליהם נסב הדיון בבית המשפט המחוזי. יתר חלקי פסק הבוררות - יוותרו בעינם. אנו מצטרפים לתקוותו של בית המשפט קמא, כי הצדדים יעניקו לרואת-החשבון, גב' ויזל, סמכות של בורר, על-מנת שתוכל להביא לכלל סיום את חלוקת נכסי השותפות.

לאור התוצאה אליה הגעתי, ולאור מכלול נסיבות העניין, ראוי כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופטת ט' שטרסברג-כהן :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.