בג"ץ 2562/17 יוסניאל רנה קסטרו לורס נ. שר הפנים

1.

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבכותרת. הבקשה הועברה לטיפולי בעת האחרונה.

2.

השתלשלות העניינים הצריכה לענייננו הינה כדלקמן: בשנת 2015 פנה העותר למשיבים בבקשה לקבלת תעודת עולה. בעקבות פנייה זו החליטו המשיבים לאשר את כניסתו של העותר לישראל כדי לקיים לו תשאול. לאחר כניסת העותר לישראל החליטו המשיבים בחודש אוגוסט 2016 ליתן לו אשרה מסוג ב/1 למשך שנה שלאחריה ייערך תשאול נוסף. העותר הגיש ערר על החלטה זו ובחודש 2017 החליטו המשיבים ליתן לו רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5, גם הפעם למשך שנה, ולערוך לו תשאול בחודש ינואר 2018. ביום 21.3.2017 הוגשה העתירה דנן. ביום 12.7.2017 התקיים דיון בעתירה (בפני כב' השופטים ח' מלצר , ד' ברק-ארז ו- ג' קרא ) ובתום הדיון ציין בית המשפט כי המשיבים הסכימו להקדים את מועד התשאול ולקיימו בחודש אוגוסט 2017. ביום 3.10.2017 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי ביום 1.10.2017 הוחלט ליתן לעותר תעודת עולה ועל כן העתירה התייתרה. ביום 16.10.2017 הורתה כב' הרשמת ל' בנמלך על מחיקת ההליך ובמקביל איפשרה לעותרים להגיש בקשה לפסיקת הוצאות. בקשה זו אכן הוגשה ביום 19.10.2017 ובהמשך הוגשה תשובת המדינה. המדינה מתנגדת לפסיקת הוצאות בהליך ולחלופין סבורה כי ככל שייפסקו הוצאות יש להעמידן על הצד הנמוך.

3.

סבורני כי העותרים זכאים לפסיקת הוצאות לטובתם במקרה דנן שכן הדיון שהתקיים בעתירה ביום 12.7.2017 הוביל, כפי הנראה, לקיצור תהליך בחינת בקשתו של העותר, ובמובן זה היה צידוק מבחינתם של העותרים בהגשת העתירה (לשיקולים השונים לבחינת בקשה לפסיקת הוצאות מטעם עותר שחזר בו מעתירתו ראו, בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, 219 (1994)). עם זאת, אין מקום לפסיקת הוצאות על הצד הגבוה ובהקשר זה חשוב להדגיש כי פרק הזמן שבו נאלץ העותר להמתין לתשאול קוצר כפועל יוצא מהגשת העתירה בארבעה חודשים בלבד. כמו כן, לא ניתן לשלול את האפשרות שהמשיבים היו מעניקים לעותר תעודת עולה גם אם העתירה לא הייתה מוגשת, אף אם במועד מאוחר יותר מן המועד שבו ניתנה לו לבסוף התעודה. עוד יצוין כי העותרים לא הציגו פירוט כלשהו באשר לעלויות שהיו כרוכות בהגשת העתירה, וגם לכך יש ליתן משקל.

4.

לנוכח האמור לעיל ומשאיזנתי בין השיקולים הצריכים לעניין החלטתי לחייב את המשיבים לשאת בהוצאות העותרים בסך 2,000 ש"ח.