פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
2568/17
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט מ' מזוז
העותרת:
ראידה דודה
נ ג ד
המשיבים:
1.
שר הפנים
2. מנכ"ל משרד הפנים
3. מנהל הלשכה האזורית למנהל אוכלסין מזרח ירושלים
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד אמנון מזר
בשם המשיבים:
עו"ד יונתן נד"ב
פסק-דין
השופט מ' מזוז:
1.
העותרת היא תושבת אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור ), לשם עברה לדבריה עם משפחתה לפני כעשרים שנה. העותרת נרשמה כתושבת קבע בישראל ביום 7.12.1970, אולם מנתוני רשות האוכלוסין וההגירה עולה כי תושבותה פקעה ביום 21.5.1996 והעותרת נגרעה מקובץ מרשם האוכלוסין ביום 6.11.2006.
2.
לטענת העותרת, היא פנתה למשרד הפנים לשם חידוש תעודת הזהות הישראלית שברשותה, ובקשתה זו נדחתה מן הטעם שמרכז חייה הוא בחלחול שבאזור - עובדה שהיא עצמה מציינת בסעיף 11 לעתירתה. תעודת הזהות נדרשת לה על מנת לבקר את בני משפחתה, לרבות הוריה המבוגרים, המתגוררים בירושלים, וכן לצורך יציאה לחו"ל. בהמשך, כך נטען, נדחתה גם פנייתה של העותרת למשרד הפנים של הרשות הפלסטינית לקבלת תעודת זיהוי מטעמם, בטענה כי אינם מנפיקים תעודת זיהוי למי שאוחז בתעודה ישראלית. פניותיו של בא-כוח העותרת למשיב 3 בבקשה לסיוע בפתרון מצוקתה (צורפו כנספחים ג' ו-ד'), לא נענו. מכאן העתירה שלפנינו.
3.
לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי לפני בית הדין לעררים, שהוקם מכוח סעיף 13כג לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ), היות שהעותרת מבקשת למעשה בעתירתה להשיב לה את הרישיון לישיבת קבע בישראל בו אחזה בעבר. גם לגופו של ענין טוענים המשיבים כי אין בסיס לעתירה זו, וזאת נוכח מרכז חייה הנוכחי של העותרת באזור, אותו אין בכוונתה לשנות.
4.
היות שהמבקשת איננה בעלת מעמד בישראל, ברי כי לא ניתן להנפיק לה תעודת זהות ישראלית עדכנית. בעתירה שבפנינו אין כל התייחסות לפניה קונקרטית מצד העותרת למשרד הפנים הישראלי בבקשה ליתן לה מעמד בישראל או אף להנפיק לה תעודת זהות עדכנית, וממילא גם לא צורפה כל פניה כזו. במכתבו של בא-כוח העותרת למשיב 3 מיום 18.12.2016 אף מצוין במפורש כי העותרת "טרם פנתה למשרד הפנים שכן העריכה כי לאור הנהלים הקיימים, תעודת הזיהוי שברשותה לא תחודש אלא אם תעבור להתגורר בתחומי ישראל". משכך, הרי שדין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים.
ומכל מקום, הצדק עם המשיבים כי לפי חוק הכניסה לישראל, הרואה את עצמו נפגע מהחלטה של רשות בענין זה, רשאי להגיש ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים (סעיף 13כד לחוק). זהו הנתיב בו על העותרת לצעוד.
5.
לצד זאת, אנו רושמים לפנינו את הודעת המשיבים בסעיף 16 לתגובתם מיום 9.6.2017, לפיה "במסגרת הטיפול בעתירה נידון בשיחות בין גורמי פרקליטות המדינה, רשות האוכלוסין וההגירה והמינהל האזרחי לאזור האם וכיצד בכל זאת, חרף האמור, בהיעדר מעמד בישראל, תוכל העותרת לקבל מענה לבקשתה שתהיה לה אפשרות לבקר את בני משפחתה בישראל ולצאת מהאזור לחו"ל". בהתאם להצעת המשיבים, יעדכן בא-כוח המשיבים את בא-כוח העותרת באשר להתקדמות הבדיקה האמורה בתוך 30 ימים .
6.
העתירה נדחית אפוא על הסף. בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ז
בסיון התשע"ז (11.6.2017).
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט ת
ש
ו פ ט