בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק
בג"ץ 259/03 - ג'
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
העותרים:
1. יוליה שבצוב
2. פלוני
3.אלכסנדרה שבצוב
נ
ג
ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2.האפוטרופוס הכללי
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותרים: עו"ד ניקול מאור (סנטר)
בשם המשיבים: עו"ד איל ינון
פסק-דין
השופטת ד' דורנר :
העותרת 1 (להלן: העותרת) עלתה לישראל מאוקראינה בשנת 1998 עם בנה הקטין (העותר 2), ויחד הצטרפו אל אב-המשפחה, שעלה לישראל עוד קודם לכן, הוכר כזכאי שבות והוענקה לו אזרחות ישראלית. לעותר 2 הוענקה אזרחות ישראלית עם עלייתו ואילו העותרת קיבלה רישיון לישיבה ארעית. עם הזמן התערערו היחסים בין העותרת לבעלה, הם נפרדו ושבו לחיות יחד לסירוגין, עד שלבסוף עזב הבעל את ישראל. בדצמבר 2002 הותרו נישואי השניים.
או-אז החליט המשיב 1 להפסיק את הליך התאזרחות העותרת והיא נדרשה לעזוב את הארץ. מכאן העתירה שבפנינו, בגדרה טוענים העותרים, כי העותרת זכאית למעמד בישראל על-פי חוק השבות, תש"י-1950 (להלן: חוק השבות), ולחלופין מכוח חוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות).
הגענו לכלל מסקנה, כי יש לדחות את העתירה.
העותרת אינה זכאית למעמד מכוח חוק השבות, שכן זר שנישא למי שהוא כבר אזרח ישראלי אינו בא עוד בגדר הוראת סעיף 4ב לחוק השבות, ואינו זכאי לאזרחות ישראלית מכוח שבות. ראו בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים , פ"ד נג(2) 728.
ואילו לעניין זכאות מכוח חוק האזרחות נפסק על-ידי בית-משפט זה, כי עם התפרקות התא המשפחתי אין עוד טעם לאפשר לבן זוגו הזר של אזרח ישראלי להמשיך בהליכי התאזרחותו בישראל. ראו בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים , פ"ד נו(6) 289.
מכאן, שהדרך הפתוחה בפני העותרת היא קבלת רשיון ישיבה מכוח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, על-בסיס שיקולים הומניטריים ככל שהנסיבות מצדיקות זאת. כידוע, הערכאה הנכונה לדיון בעניינים לפי חוק זה הינה בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים. ראו בג"ץ 2208/02 סלאמה ואח' נ' שר הפנים , פ"ד נו(5) 950.
העתירה נדחית איפוא.
צו הביניים יעמוד בתוקפו למשך 60 יום ממועד ההמצאה (ימי הפגרה במניין), על מנת לאפשר לעותרים, ככל שרצונם בכך, לפנות לבית-המשפט המחוזי כאמור.
ניתן היום, ט"ו בתמוז תשס"ג
(15.7.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט