בג"ץ 2590/05 טטיאנה רשיטילובסקיה נ. שר הפנים

1.העותרת 1 הינה בתה מנישואיה הראשונים של העותרת 3. בשנת 1989 נישאה העותרת 3 לעותר 2 שהינו יהודי, והם עלו ארצה מאוקראינה בשנת 1999 מכוח זכאותו לשבות של העותר 2. העותרת 1, שלא עלתה ארצה עם אמה ובעלה, הגיעה למספר ביקורים בארץ החל משנת 1999.

בקשה שהגישה העותרת 1 ביום 17.1.02 למתן אשרת עליה עבורה נדחתה על ידי הקונסוליה הישראלית באוקראינה. במקביל, כעבור מספר ימים מיום הגשת הבקשה לקונסוליה באוקראינה, פנתה העותרת 3 בבקשה למשיב 1 למתן אשרת כניסה לישראל עבור העותרת 1. הבקשה נדחתה. ביום 1.8.02 הונפקה לעותרת 1 אשרת תייר לשלושה חודשים על מנת שתוכל להיכנס לישראל. בהתאם לרישומים אצל המשיבים, מאז הגישו העותרים 2-3 בקשות להארכת אשרת השהיה של העותרת 1 בישראל.

העותרים טוענים כי העותרת 1 זכאית לאזרחות ישראלית ולחלופין למעמד של תושבת קבע בישראל מכוח איחוד משפחות עם אמה, העותרת 3 ועם העותר 2 אשר גידל אותה כאב מאז ילדותה.

2 המשיבים טוענים בתגובתם כי מאחר שלא עומדת לעותרת זכות לעלות לישראל מכוח חוק השבות, התש"י - 1950 (להלן – חוק השבות ) או חוק האזרחות, התשי"ב – 1950 (להלן – חוק האזרחות ), וכל עניינה של העתירה נוגעת לרשיון ישיבה בישראל, נושא המצוי בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, דין העתירה להידחות על הסף. המשיבים מציינים בתגובתם כי אף שלא הוגשה בקשה פורמלית לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים, הודע לעותרת 1 כי עניינה ייבחן על ידי הוועדה ולחלופין יועבר לבדיקת המשיב 1. המשיבים מסכימים שלא להרחיק את העותרת 1 מישראל עד לקבלת החלטת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים ומציינים כי על העותרים להגיש בקשה מפורטת בעניין בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין בעתירה זו.

3.אכן, דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

מכתב העתירה עולה, כי העותרת אינה טוענת כי היא זכאית למעמד בישראל מכוח חוק השבות, אלא טוענת היא כי זכאותה נובעת מכוח איחוד משפחות בישראל עם העותרים 2 – 3. המשיבים מצביעים, ובצדק, על כך שהסעיף הרלוונטי בעניין זה הינו סעיף 5 לחוק האזרחות המונה את התנאים להתאזרחות, וביניהם סעיף 5(א)(3) הדורש זכאות לשבת בישראל ישיבת קבע. לפיכך, על מנת להתאזרח, שומה על העותרת להיות זכאית קודם לכן לשבת ישיבת קבע בישראל, וזאת מבלי שנביע עמדה האם, בהנחה שתקבל רשיון לישיבת קבע בישראל, תהא זכאית בעתיד לאזרחות מכוח חוק האזרחות.

עתירות שעניינן רשיונות ישיבה בישראל מצויות כידוע בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים (חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000, סעיף 12 לתוספת הראשונה). מכאן, בידם של העותרים סעד חלופי בדמות עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ומטעם זה נדחית העתירה.

4.רשמנו בפנינו את הסכמת המשיבים להימנע מהרחקת העותרת 1 מישראל עד שתינתן החלטת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים בעניינה ובכפיפות לכך שבתוך 30 ימים מיום מתן פסק דין זה תגיש העותרת 1 בקשה מפורטת למשיב 1. כמובן, לכשתינתן החלטת הוועדה הבינמשרדית וככל שיחפצו בכך, פתוחה בפני העותרים הדרך להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים.

הצו הארעי שניתן ביום 16.3.05 – בטל.

העתירה נדחית.