בג"ץ 2591-24 בג"ץ 2591-24

השופט ח' כבוב:

עניינה של העתירה בבקשת העותר, שאינו מיוצג, כי בית משפט זה יעצור "את ההפרה המתמשכת של החוק בידי המשיבה, וליתן צו המטיל על המשיבה להחזיר מיידית וללא שיהוי את העותר לעבודתו כסוקר טלפון אחה"צ וערב בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – משרד ראש הממשלה. זאת בהתאם לעיקרון החיוני שנקבע על ידי המחוקקים המייסדים בחוק 'חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תש"ט-1949'".

מפסקאות 33-31 לעתירה עולה כי ביום 27.06.2023 העותר הגיש ערעור על החלטת המשיבה בעניין 'אי-החזרתו לעבודה', וכי ערעור זה עודנו תלוי ועומד. בצד האמור, הובהר בעתירה כי "למן יום הגשת הערעור ועד ליום זה, לא ניתן פסק דין או כל סעד אחר, ולו זמני או חלקי ביותר, אשר יאפשר לעותר להמשיך להתקיים כלכלית ולשלם את הוצאת מחייתו החיונית והתחייבויותיו הבסיסיות שאינן פוסקות". מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה מבוקש, הלכה למעשה, לקבל את ערעורו של העותר בדרך של מתן צווי ביניים וצווים על-תנאי שיהפכו למוחלטים.

בנסיבות דנא, ברי כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. שהרי, הלכה היא שסמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק היא סמכות שבשיקול-דעת וכי הוא לא ידון, ככלל, בעתירה, כאשר ישנו סעד חלופי בדמות פנייה לערכאה משפטית אחרת, לה מוקנית סמכות עניינית מקבילה (בג"ץ 168/14 שמעוני נ' משרד הביטחון, פסקה 4 (28.01.2024)). הדברים נכונים מקל וחומר בענייננו, מקום בו הערכאה השיפוטית המוסמכת קנתה סמכות על הסכסוך, לאור ערעור שהגיש העותר, וטרם השלימה מלאכתה. לא זו אף זו, ובבחינת בן בנו של קל וחומר, על-פי ההלכה הפסוקה, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה והתערבותו בעבודתם שמורה למקרים חריגים, עת מתקיימים שני תנאים מצטברים: "(1) נתגלתה טעות משפטית מהותית, ולעניין זה אין נפקא מינה אם שורשיה בנושאי סמכות או בנושאי מהות; וכן, יחד עם זאת – (2) הצדק מחייב התערבותו של בית-משפט זה, לאור נסיבותיו של העניין" (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)). אין זה המקרה שלפנינו.

בנתון לאמור העתירה נדחית בזאת ללא צו להוצאות.