ב בית המשפט העליון
ע"ב 2600/99
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' טירקל
המערער: אבנר ארליך
נ ג ד
המשיב: יו"ר ועדת הבחירות המרכזית
ערעור בחירות
בשם המערער: בעצמו
בשם המשיב: עו"ד טליה ששון ועו"ד איל ינון
פסק-דין
השופט י' טירקל:
1.המערער, מר אבנר ארליך - שאינו מיוצג על ידי עורך דין, הגיש בקשה ליושב ראש המשיבה, ועדת הבחירות המרכזית, "למנוע את רשימת בל"ד, שבראשה עומד ח"כ ה14- עזמי בשארה, מלהשתתף בבחירות לכנסת ישראל". טעמי הבקשה היו שחה"כ בשארה אמר בראיון לעיתון "הארץ" דברים העומדים בסתירה להוראות סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת (להלן - "סעיף 7א"). בישיבתה מיום 15.4.99 דחתה המשיבה את בקשתו ברוב דעות של 21 מחבריה, לעומת 4 חברים שתמכו בה וחבר אחד שנמנע.
המערער ערער על ההחלטה. גם בערעורו טען לעצמו.
2.השאלה הראשונה שיש לתת עליה את הדעת היא אם זכאי המערער לערער על החלטתה של המשיבה. לפי הוראת סעיף 64(א1) לחוק הבחירות לכנסת ולראש הממשלה [נוסח משולב], התשכ"ט1969-, אם אישרה המשיבה רשימת מועמדים או הצעת מועמד "רשאים היועץ המשפטי לממשלה או יושב ראש הועדה המרכזית או לפחות רבע מחברי הועדה המרכזית, לערער על כך לפני בית המשפט העליון, לא יאוחר מהיום ה - 23 שלפני יום הבחירות, בטענה שהרשימה מנועה מלהשתתף בבחירות לכנסת לפי סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת". אין חולקים שהמערער אינו בגדר אלה. די בכך כדי לדחות את ערעורו.
פגם דיוני נוסף שגם בו כשלעצמו די כדי לחרוץ את גורלו של הערעור הוא בכך, שחה"כ בשארה ורשימת בל"ד - שהם המעונינים העיקריים בתוצאת הערעור והם מי שעלולים להפגע מן ההכרעה - לא צורפו כמשיבים בערעור. בשל הסד הקשה של המועדים הקבועים בחוק גם אי אפשר היה לדחות את נתינתו של פסק הדין כדי לצרפם. זהו, אפוא, מעוות שלא יוכל לתקון.
3.כאמור, די היה באלה כדי לדחות את הערעור. אולם, בא המערער וטען כי למרות ליקויים אלה יש להכשיר את ערעורו. לטענתו, משהתירה לו המשיבה לטעון לפניה קמה לו ממילא גם הזכות לערער על החלטתה. עוד טען כי כאשר מדובר ב"פיקוח נפש" של המדינה - ולדעתו, כזהו ענינו של הערעור שלפנינו - אין לדקדק עמו בענינים שבסדרי דין. מבלי שנחווה דעתנו לגבי טענות אלה הגענו למסקנה - וכפי שייראה להלן, לא בלב קל - כי דין הערעור להדחות גם לגופו. לפיכך נעמוד גם על עיקרי טענותיו של המערער בערעורו, כאילו זכאי היה לערער וכאילו לא לקה הערעור בליקויים שעליהם עמדנו.
4.בבקשתו ובערעורו שלפנינו ציטט המבקש מדברים שאמר חה"כ עזמי בשארה בראיון לעתון "הארץ", מיום 29.5.98. בין היתר:
"היהדות היא דת ולא לאום ולציבור היהודי בעולם אין סטטוס לאומי כלשהו. אני לא חושב שיש לציבור הזה זכות להגדרה עצמית".
"מבחינה היסטורית הרעיון של מדינת היהודים לדעתי לא לגיטימי. ואם אתה שואל אותי אני לא מוכן לתת לישראל לגיטימציה היסטורית."
"אין שום דמיון בין זכויותיהם בארץ של פלסטינאים שהוגלו מאדמתם לפני 50 שנה לבין זכויותיו של קולקטיב מדומה שהוגלה מהארץ לפני 2000 שנה".
במהלך הדיון בפני המשיבה אמר חה"כ בשארה כי הוא "עומד מאחורי הדברים" שנכתבו. בא כוחו הוסיף ואמר כי "ראש הרשימה התראיין, ראש הרשימה גם לא חוזר בו מהדברים שלו, הדברים שלו נאמרו גם באקדמיה". כן שטח חה"כ בשארה לפני המשיבה הסברים לדברים שאמר באותו ראיון.
בסעיף 7א נקבע כי:
"רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת אם יש במטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחד מאלה:
(1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי;
(2) שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה;
(3) הסתה לגזענות;"
האם יש בדברים שאמר חה"כ בשארה בראיון אחד מן הפסולים המנויים בסעיף 7א והאם די בהם כדי לפסול את רשימת בל"ד, שבראשה הוא עומד, מלהשתתף בבחירות לכנסת ישראל?
5.נראה, לכאורה, כי על שאלות אלה יש להשיב בחיוב. לדבריו של חה"כ בשארה, כפי שצוטטו לעיל, יש לכאורה - "במשתמע", אם לא "במפורש" - משמעות של שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. אכן, קשה לפרש את הדברים כי "לציבור היהודי בעולם אין סטטוס לאומי כלשהו. אני לא חושב שיש לציבור הזה זכות להגדרה עצמית", בדרך של פירוש שאיננו שולל את זכותו של העם היהודי לקיים מדינה. הציבור היהודי בישראל הוא - למרות כל ההסברים שנתנו חה"כ בשארה ובא כוחו למשיבה - חלק מן "הציבור היהודי בעולם". גם הדברים כי אין "לישראל לגיטימציה היסטורית" אין לפרשם אלא כבאים לשלול את הבסיס ההיסטורי להקמתה של המדינה כמדינה יהודית, כאמור במגילת העצמאות. והוא הדין בכינוי שכינה את העם היהודי: "קולקטיב מדומה שהוגלה מהארץ לפני 2000 שנה". יצוין כי המערער הוסיף וטען כי הדברים מקימים עילות פסילה גם לפי שתי החלופות הנוספות שבסעיף 7א. לאור הנמקתה של התוצאה שאליה הגעתי לא ראיתי צורך להזקק גם לטענה זאת.
כאן ראוי לעמוד על מקצת דברי פרשנות של בית משפט זה לסעיף 7א(1) שמהם ניתן ללמוד, אם היה צורך בכך, על חומרתם של הדברים שצוטטו לעיל:
" אחד ממושכלות היסוד של המדינה הוא קיום של רוב של יהודים בה, מתן העדפה ליהודים על פני אחרים לשוב לארצם וקיום זיקת גומלין בין המדינה לבין יהודי התפוצות, הכל ברוחה של מגילת העצמאות ; מקבל אני את הגישה, שרשימה, שיעדה המרכזי הוא להשיג את ביטולם של המרכיבים האמורים של ההגדרה והיא מייעדת את פעולתה למטרה האמורה כיעד מרכזי, הכול ברמת הראיות הנדרשת, באה בגדרו של סעיף 7א(1) לחוק היסוד." (דברי השופט (כתארו אז) ש' לוין בע"ב 2/88 בן שלום נגד ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה , פ"ד מג(4) 221 (להלן - "ענין בן שלום "), 248 (ההדגשות שלי - י.ט.); ראו לענין זה גם את דברי הנשיא ש' אגרנט בע"ב 1/65
ירדור נגד יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית , פ"ד יט(3) 365, 385; דברי השופט ד' לוין במסגרת דעת המיעוט בענין בן שלום , 246; ודברי המשנה לנשיא מ' אלון במסגרת דעת המיעוט, שם , 272).
6.ואף על פי כן, אין בידינו לפסול את רשימת בל"ד. הלכה נקוטה בידינו מקדמת דנא כי רק ביטויים חמורים וקיצוניים של היסודות השליליים האמורים בסעיף 7א מצדיקים את הפעלתו (דברי הנשיא מ' שמגר בדעת הרוב בענין בן שלום , 246). לפיכך נקבעו בפסיקתנו אמות מידה קפדניות המגבילות מאד את האפשרות למנוע את השתתפותה של רשימה בבחירות, ומשמתעורר ספק פועל הוא לטובת הרשימה. וכן נאמר:
"על רקע זה הסיק בית משפט זה בעבר שתי מסקנות החשובות לענייננו: ראשית , המטרות והמעשים שיש בהם כדי למנוע מרשימה להשתתף צריכים להיות דומיננטיים ומרכזיים. יש לבחון את השאיפות המרכזיות של הרשימה (או המפלגה), שיש בהן כדי להוות "פרוגרמה ממשית, רצינית ופעילה" ---; שנית , חייבות להתקיים ראיות ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות לכך, כי אכן יש במטרותיה או במעשיה של רשימת מועמדים, במפורש או במשתמע, כדי ליפול לגדר האיסור שבחוק. לא די בחשד סתם ---. כל ספק המתעורר במסכת הראיות צריך להתפרש כנימוק נגד מניעת השתתפותה של רשימת מועמדים בבחירות. --- נדרשת זהירות מיוחדת בקביעה, כי רשימת מועמדים מנועה מלהשתתף בבחירות, --- כל ספק צריך להתפרש כנגד מניעת ההשתתפות ." (פסקה 12 לפסק דינו של הנשיא א' ברק ברע"א 6709/98 היועץ המשפטי לממשלה נגד רשימת מולדת-גשר-צומת לבחירות לרשויות המקומיות, נצרת-עילית (טרם פורסם) (להלן - "ענין מולדת-גשר-צומת ")) (ההדגשות שלי - י.ט.).
7.יודגש כי בבואנו לבחון את מטרותיה ואת שאיפותיה המרכזיות של רשימת בל"ד יש לייחס משקל גדול במיוחד לדברים שאמר חה"כ בשארה - העומד בראש הרשימה ומועמד מטעמה לראשות הממשלה - שעל משמעותם עמדנו למעלה. כן יש לבדוק אם אכן מהוים הדברים "פרוגרמה ממשית, רצינית ופעילה" של רשימתו, או שיש בהם רק משום ביטוי - אמנם קיצוני ומקומם - של הגיגיו "הפרטיים", שאינם בגדר מצע או תכנית פעולה של רשימתו. לענין זה מאלף מה שנאמר - אמנם, כדעת מיעוט - על המשקל שיש לדבריו של ראש רשימה:
"כשמושמעת דיעה ברורה וחד-משמעית כזו על ידי אחד ממנהיגיה של הרשימה --- וזאת לקראת מערכת הבחירות הממשמשת ובאה - לא ניתן להתייחס אליה בגישה אקדמית עיונית בלבד, ויש לראות את הדברים כמות שהם - מתן ביטוי להשקפת עולם, למצע המדיני ולתכנית המעשית של הרשימה" (דברי השופט ד' לוין בענין בן שלום , 236)
המבחנים שעל פיהם יש לבדוק אם מעידים דברי חה"כ בשארה על מטרותיה ושאיפותיה של רשימתו נוסחו בענין מולדת-גשר-צומת
כך:
"בעיקרון, התבטאויות ומעשיו של אחד מחברי הרשימה עשויות לשמש תשתית ראייתית ממנה ניתן ללמוד על מטרותיה או מעשיה של רשימת המועמדים. לימוד זה צריך להיעשות בכל הזהירות הראויה. --- בהקשר זה יש לעמוד על מספר משתנים --- ראשית , יש להתחשב במעמדו של חבר הרשימה, אשר את דעותיו ומעשיו מבקשים לייחס לרשימה כולה. ---; שנית , יש חשיבות לשאלה, אם עניין לנו בהתבטאות או מעשה חד פעמי, או בהתבטאות או מעשה החוזרים ונשנים; --- שישית , חשיבות יכולה להיות גם לשאלה אם עניין לנו ברשימת מועמדים חדשה, שטרם הספיקה לגבש מטרות ומעשים או שמא מדובר ברשימה ותיקה ---" (פסקאות 14-13 לפסק דינו של הנשיא א' ברק).
8.סבורני כי בדבריו שצוטטו, ואף בדברים נוספים שאמר, התקרב חה"כ בשארה קירבה מסוכנת לגבול שאין לחצות אותו, הוא הגבול החוצה בין ההגנה על זכותה של רשימה להשתתף בבחירות וזכותו של אדם להבחר, לבין ההגנה על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. על העמדות הנאבקות זו בזו משני צידיו של הגבול נאמר:
"המגמה
האחת היא הרצון והצורך להגן על זכויות היסוד של האדם. בין אלה רלבנטיות לענייננו הזכות לבחור, הזכות להיבחר, הזכות להתאגד (כמפלגה או כרשימת מועמדים), חופש הביטוי והזכות לשוויון. כל אלה הן זכויות יסוד במדינה דמוקרטית --- המגמה האחרת
עניינה קיומה של המדינה כמדינתו של העם היהודי, אופיה הדמוקרטי ושלילת הגזענות. כל אלה הם ערכי יסוד. "מדינה זכאית להגן על עצם קיומה. דמוקרטיה זכאית להגן על עצמה מפני המבקשים להשתמש בה לשם פגיעה בעצם קיומה" ---. בכך בא לידי ביטוי הרעיון כי "חוקה אינה מרשם להתאבדות, וזכויות אזרח אינן במה לכליון לאומי... אין הדמוקרטיה חייבת לאבד עצמה לדעת כדי להוכיח את חיותה" ---. נצחיותה של המדינה, אופיה היהודי והדמוקרטי ושלילת כל גזענות בה הם ערכים בסיסיים, שכל חברה מבקשת להגן עליהם." (פסקאות 11-10 לפסק דינו של הנשיא א' ברק בענין מולדת-גשר-צומת ).
כאמור לעיל, אין בידינו לפסול את הרשימה וזאת, בעיקר, לאור הספקות שמעוררים ההסברים שנתן חה"כ בשארה בדיון לפני המשיבה, שמהם עולה - אמנם בדוחק - כי אינו שולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. לדוגמא:
"יש ויכוח על השאלה מי הוא יהודי ומהי יהדות. האם אין ויכוח כזה? האם אתם רוצים שאזכיר את הוויכוח הזה? יש ויכוח על מה הם גבולות היהדות, והאם זוהי קבוצה לאומית, כמו שזה עם עתיק יומין שיש לו סממנים תרבותיים כמו סממנים דתיים, או שזוהי לאומיות מודרנית? טענתי היא שהלאומיות המודרנית היא הלאומיות היהודית-ישראלית שהוקמה על-ידי הציונות במדינת ישראל. ומדינת ישראל מבטאת את זכותה להגדרה עצמית. אני אומר את הדברים האלה. אני אומר את הדברים האלה במאמר."
ועוד -
"אני חושב שמה שהציונות עשתה בארץ הזאת לא היה לגיטימי, היסטורית; שכן היתה גזילת קרקע; שהערבים הוגלו מאדמתם בכוח; שהיא השתמשה בשיטות קולוניאליות; כן, אני חושב זאת. לכן, לא אעשה לגיטימציה אחורה לציונות, אבל אני מכיר בילד שהציונות הולידה, שנקרא מדינת ישראל. אני חושב שיש לו זכות לחיות. אני חושב שנולד כאן עם שקוראים לו העם היהודי הישראלי, שיש לו זכות לחיות."
ועוד -
"אני חושב שבדמוקרטיה יש קואופטציה. תמיד, בכל דמוקרטיה יש קואופטציה. אין דמוקרטיה בעולם שלא עושה קואופטציה. דרך אגב, זוהי גדולתה של הדמוקרטיה. כן. זה המחיר. כשאתה נכנס לדמוקרטיה אתה משלם מחיר לפיו אתה עושה פשרות עם עצמך, עם החוקים ועם השקפות העולם שלך. לדעתי, כל אחד מאיתנו שיושב כאן עושה את הפשרות האלה. הדמוקרטיה מכריחה אותנו לעשות את הפשרות".
ומפיו של בא כוחו:
"לגבי סעיף 7א, שחוקק בשנת 1988, שלאחריו בא פסק הדין בן-שלום - ערב חקיקתו הרשימה הצטרפה לכל הביקורת שהיתה בכנסת על כך שבחוק הזה יש אפלייה נגד הערבים. אבל לאחר הפסיקה, ובמיוחד לאחר פסיקת פסק-דין יאסין, יותר מאיזקסון - אם זו הפרשנות, וזה מה שאנחנו משכנעים לו, אנחנו, או הרשימה אומרת שהמצע שלה אינו סותר את סעיף 7א שפורש על-ידי בית המשפט העליון." (הדברים מצוטטים כלשונם מפרוטוקול ישיבת מליאת המשיבה - י.ט.).
יצוין כי גם באותו ראיון עצמו אמר חה"כ בשארה דברים שיש בהם, אולי, כדי ליטול מעוקצם של הדברים שהם בלב המחלוקת:
"הפלשתינאים מצדם צריכים להביא אל הפשרה ההיסטורית נכונות, שכבר קיימת, להכיר בעבר של היהודים, להכיר בכך שהם נרדפו באירופה ושעל כן הקולוניאליזם שלהם הוא קולוניאליזם ייחודי. הם גם צריכים להכיר בכך שכעת קיימת כאן לאומיות יהודית-ישראלית שיש לה זכות להגדרה עצמית". וגם -
"אנחנו הפלשתינים, מכירים בכך שעל הכיבוש האחד קם - אם כי בצורה לא צודקת - לאום שיש לו זכות הגדרה עצמית. ואנחנו מקבלים את הדבר הזה. אנחנו גם מבינים שיש קונסנזוס בינלאומי סביבו."
9.למותר לומר כי כמדינה וכעם אין אנו צריכים להסבריו של חה"כ בשארה. בעינַי דבריו הם כחספא בעלמא, שאינם מעלים או מורידים. אולם, יש בדברי ההסבר כדי לעורר את הספק הפועל לטובת המועמד, או הרשימה, שאותם מבקשים לפסול. עוד ייאמר כי את הכף לזכות רשימת בל"ד מטה גם העובדה שמר בשארה מכהן זה מכבר כחבר כנסת ורשימתו מיוצגת בכנסת. רשם המפלגות גם אישר את רישומה כמפלגה בהחלטה מנומקת, מיום 17.3.96, שבה נבחנו עיקרי המצע של המפלגה ונקבע כי מטרותיה ומעשיה אינם עומדים בניגוד להוראות סעיף 5 לחוק המפלגות, תשנ"ב1992-. בדומה לסעיף 7א נאמר בסעיף 5:
"לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחת מאלה:
(1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
(2) הסתה לגזענות;
(3) יסוד סביר למסקנה כי המפלגה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות;"
מבלי להזקק לשאלת היחס בין הוראת סעיף 5 לחוק המפלגות לבין הוראת סעיף 7א (ענין שנדון בהרחבה בפסה"ד ברע"א 7504/95 יאסין נגד רשם המפלגות , פ"ד נ(2) 45 וברע"א 2316/96 איזקסון נגד רשם המפלגות , פ"ד נ(2) 529), יש מקום לומר כי החלטתו של רשם המפלגות מטה אף היא את הכף נגד פסילתה של הרשימה.
10.מנימוקים אלה החלטנו ביום 27.4.99 לדחות את הערעור.
ש ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן :
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט י' קדמי :
עמדתו של חברי השופט טירקל מקובלת עלי; ואנכי מצטרף לפסק דינו.
עם זאת מבקש אנכי להדגיש:
א.חופש הדעה והזכות להציגה, הינם מערכי היסוד של המדינה הדמוקרטית; ויהיה מקום לפגוע בשניים אלה - שהם שני צדיו של מטבע אחת - ולצמצמם, אך ורק במקום שישנן ראיות ברורות וחד משמעיות שנעשה בהם שימוש לרעה, המקים סיכון ממשי לקיומה של המדינה כמדינה דמוקרטית של העם היהודי, כאמור בסעיף 7א לחוק הבחירות.
רק לנוכח קיומו של סיכון כזה, משלימה מדינה דמוקרטית עם נקיטה בצעד קיצוני של צמצום הזכות - כפולת הפנים - האמורה, כאמצעי הכרחי של "הגנה עצמית".
ב.הדמוקרטיה אינה מרחיקה לכת בהגנה על ערכיה, עד כדי "שיתוף פעולה" עם המבקשים להרוס אותה. אדרבא, על דיגלה חרותה זכותה הטבעית להגן על קיומה מפני אלה המבקשים את נפשה, באופן שמוקיריה יוכלו להמשיך ולהתברך בפירותיה.
הקושי נעוץ במתיחת קו הגבול לכושרה של הדמוקרטיה, לספוג את מאמציהם של אלה החותרים כנגד קיומה: אם ימתח הקו רחוק מדי - לא תחזיק הדמוקרטיה מעמד ותקרוס למגינת לב חסידיה; ואילו אם ימתח קרוב מדי - תיפגע ציפור נפשה ומוקיריה לא יכירוה.
לקביעת מיקומו של קו הגבול תורם תרומה מכרעת חוסנה של המדינה, המשמשת בית לדמוקרטיה. ככל שזו חזקה יותר - כך ניתן להרחיק את קו הגבול וההיפך.
הדברים שנאמרו על ידי חברי הוועדה שתמכו בדחיית הבקשה - והם הרוב - מלמדים, כי לשיטתם לא עברו התבטאויותיו של ח"כ בשארה את קו הגבול; ומבחינתי, יש להערכתם משקל נכבד. לשיטתי, בית המשפט יכפה על הוועדה את דעתו בענין זה רק במקרים נדירים ביותר; כאשר אי ראיית הסיכון על ידי חברי ועדת הבחירות, גובלת בעצימת עיניים. כזאת לא היתה כאן.
ג.התמזל לו מזלו של ח"כ בשארה, שהוא חי ופועל במדינה חזקה, שערך הדמוקרטיה כה חשוב לה עד שהיא מוכנה, על מנת לשמור עליו, להתיר התבטאויות כה בוטות בדבר זכות קיומה; וייטיבו לעשות הנוגעים בדבר, אם יראו בהתבטאויות אלו את קו הגבול של ההגנה על זכותם הדמוקרטית לחופש הדעה ולהבעתה.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל.
ניתן היום, י"ג באייר תשנ"ט
(29.4.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן
מזכיר ראשי
99026000.
M02