בג"ץ 2605/06 כרמית הרשקו נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת. העתירה כוונה נגד החלטת משיב מס' 2 לדחות את טענות העותרת כנגד החלטת משיב מס' 3 שהוא מפרק אגודה שיתופית. החלטת המפרק היתה שלא להמליץ על העותרת כזכאית להירשם כחוכרת

של מגרש מסוים, עד שלא יוסדר תשלום מסוים לאגודה. לאחר הגשת העתירה, ותגובות שונות מטעם בעלי הדין, נתבקשה מחיקת העתירה וזאת עקב העובדה כי משיב מס' 2 שב ודן בעניין והחליט לשנות מהחלטתו הקודמת ולהורות למפרק להמליץ על העותרת כפי בקשתה. בשלב זה נמחקה העתירה והעותרת עומדת על הוצאותיה כנגד משיב מס 3. על פי טענתה, הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד, וההליך כולו לא היה בא לעולם אלמלא עמדתו השגויה של משיב מס' 3. משיב מס' 3, בתגובתו, מתנגד לבקשה וטוען כי שינוי העמדה של משיב מס' 2 בא בעקבות נתונים חדשים שעלו רק מן העתירה עצמה ולכן המחדל רובץ לפתחה של העותרת. עוד נטען, כי עמדת משיב מס' 3 לגופה היתה מוצדקת לגופה מטעם זה, נתבקש שלא להיעתר לבקשת העותרת להוצאות ואף לחייבה בהוצאות הליך זה.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשות השונות לפסיקת הוצאות, להדחות. אשר לבקשת העותרת שבנדון, הרי שהגם שהעתירה הובילה לקבלת הסעד, אין מקום לחיוב משיב מס' 3 בהוצאות אלו. כך הדבר, שכן ברור מהחלטות משיב מס' 2 כי השינוי בעמדתו בא בעקבות ראיות חדשות שלא הובאו על ידי העותרת בהליך שנוהל לפניו, אלא רק בעתירה לבית משפט זה (ראו החלטת משיב מס' 2 מיום 29.1.07). במצב דברים זה, ומשעה שהנטל היה בנדון, על פי החלטת משיב מס' 2, על העותרת ולא על משיב מס' 3, לא נמצאה עילה לחייב את משיב מס' 3 בהוצאות שנגרמו לעותרת בהליך זה. יתר הטענות שבפי העותרת כנגד עמדת משיב 3 לא נתבררו בעתירה לגופן, ואין מקום לבררן בהליך זה של פסיקת הוצאות, מן הטעם שלעיל. בקשת העותרת נדחית אפוא. לא מצאתי עילה לחיוב העותרת בגין הוצאות עתירתה זו, שעה שלגופו של עניין, נתקבלה עמדתה ונדחתה למעשה עמדת משיב 3, בדבר התנית הפעולה מול מנהל מקרקעי ישראל, בפרעון החוב הנטען של העותרת לאגודה.