בג"ץ 2606/18 רפי רותם נ. משטרת ישראל- מפכ"ל

השופט נ' סולברג :

1.

עתירה למתן צו על-תנאי להורות לחקור פּשר בּיעור תיק חקירה המעלה חשד לשחיתות באגף המכס באיזור תל אביב.

2.

תיק החקירה הנדון – פמת"א 5394/04 – נקלט בפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי) בשנת 2004 ועד מהרה נגנז, כך נטען, בהחלטת גב' רות דוד – פרקליטת המחוז דאז. בחלוף כ-10 שנים בּוֹער התיק על-ידי בית הגנזים בירושלים, מטעמים שאינם ברורים כל צרכּם. בשלהי שנת 2015 פנה העותר לנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, בבקשה לבחון את התנהלות מערך התביעה בקשר לתיק החקירה. תלונתו בעניין גניזת התיק נמצאה מוצדקת. או אז פנה העותר למשטרה וביקש לפתוח בחקירה בדבר זהות הגורם שקיבל את ההחלטה לבער את תיק החקירה, התיעוד שהוביל להחלטת הביעור, והחלטת הביעור. כעבור מספר ימים ניתנה תשובת המשטרה, ולפיה לא נמצא מקום להורות על פתיחה בחקירה, בשים לב לבדיקת פרקליט המדינה את הסוגיה. מכאן העתירה.

3.

בעתירתו טען העותר רבּוֹת על השחיתות ועל מלחמתו הנחושה בה, על יושרו, ועל מלחמתו למען שלטון החוק, חרף התנכלויות ומחיר אישי כבד שהוא משלם כחושף שחיתויות. העותר הפנה לדברי הנציב בהחלטתו על כך ש" סגירת

'מגה

תיק'

שכזה, תוך ארבעה ימים, על ידי פרקליט מחוז שעיין בחוות דעת שנפרשה על פני 160 עמודים – אינה יכולה שלא לעורר תמיהה ". העותר הוסיף וטען על " טיוח " הולך ונמשך, ולדבריו – " הסיפור הזה עדיין לא נגמר ". עוד כהנה וכהנה טען העותר בעתירתו, וב"כ המשיבים השיב מנגד בתגובתו – על שיקול הדעת הרחב המסור לרשויות החקירה והתביעה בכגון דא, ועל כך שהתערבות בית משפט זה בהקשרים אלו, הריהי מצומצמת ביותר. ב"כ המשיבים נדרש גם למועדי הבּיעוּר על-פי תקנות הארכיונים (ביעור חומר ארכיוני במוסדות המדינה וברשויות המקומיות), תשמ"ו-1986, על-פיהם ניתן היה לבער את התיק הנדון עוד לפני תריסר שנים, ולדברים שנמסרו בקשר לתיק הנדון מבית הגנזים. כך עיקרי הדברים שבכתב, ובעל-פה שמענו היום עוד כדברים הללו; אך אין צורך לפרט את כל אשר נטען בעתירה, ואת כל מה שנאמר בתשובה, משום שהעתירה – מבלי להמעיט ממשמעות תוכנה – לוקה בפגם של אי-מיצוי הליכים. העותר 'דילג' על שלב ה ערר על החלטת המשטרה. לא פעם ולא פעמיים אמרנו על החובה למצות הליכים, כי "לא בדקדוקי-עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל , בפסקה 8 (24.5.2012)). לא בכדי, כנאמר לעיל, התערבות בית משפט זה בשיקולי חקירה והעמדה לדין, היא מצומצמת, אך זאת בעיקר בהתבסס על ההנחה שכל האמור בדברינו הנ"ל, אכן מתבצע מבחינה מהותית כהלכתו. קיצורי-דרך לא יועילו. סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ ) מתווה את האפיק המשפטי לטעון בו נגד החלטת משטרת ישראל שלא לחקור. ב"כ העותר אמנם טען על כך שהעותר מרעיש עולמות, פונה "לכל העולם ואשתו" כלשונו, גם לתקשורת, אך כל אלה אינם תחליף לאפיק החוקי – ערר – שבמסגרתו תוכל להֵעשות הבחינה המקצועית, העניינית, ככל הנחוץ לנושא שעל הפרק. רק אחרי החלטה בערר, וככל שתהא בידי העותר עילה לעשות כן, יוכל לעתור לבית משפט זה. המועד הסטטוטורי להגשת ערר חלף-עבר, אך ניתן להאריכו (סעיף 65 לחסד"פ), ובמענה לשאלתנו נתן ב"כ המשיבים על אתר הסכמה להארכת המועד.

4.

העותר יוכל אפוא להגיש ערר כדין בתוך 30 ימים מהיום. בכפוף לכך, נמחקת העתירה בזאת.

אין צו להוצאות .