בג"ץ 2611/20 ידידיה אפרים משולמי נ. היועמ"ש

השופט י' אלרון :

1.

לפנינו עתירה שעניינה בדרישת העותר להתיר לו להפעיל כלי טיס בשמי אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור ).

2.

העותר, בעברו טייס מסוקים בחיל האוויר, טוען בעתירתו כי "כחלק מחזונו ... להקמת הענף התעופתי במקום מגוריו", רכש "מטוס קל (אולטרלייט) בעל רישום ישראלי וכן רישיון טיס אזרחי תואם מאת רשות התעופה האזרחית (רת"א)".

בהמשך, פנה העותר לגורמים בצה"ל בבקשה לאפשר לו לבצע המראות ונחיתות ב"מרחב הגדעונים" שבאזור זה.

במכתב מטעם קצין הגמ"ר בפיקוד מרכז מיום 18.11.2012, נמסר לעותר כי "לפיקוד המרכז אין התנגדות להמראות ונחיתות ממרחב זה", בכפוף למספר תנאים: קבלת אישור טיסה במרחב מ"מנהל התעופה האזרחי", שהוחלף מאז ברשות התעופה האזרחית (להלן: רת"א ); תיאום כל המראה ונחיתה עם גורמי הצבא המתאימים; והקפדה על נהלי הבטיחות הרלוונטיים.

כמו כן, הובהר כי "אין באמור לעיל לאשר הסדרה פרטנית אל מול חיל האוויר. הסדרה זו תבוצע על ידי מר ידידיה משולמי [העותר – י' א' ] ובאחריותו".

אולם, משפנה לרת"א, בקשות העותר להיתרי טיסה מתאימים נדחו. העותר אף פנה לחיל האוויר בעניין, אך נמסר לו כי עליו לתאם את פעילותו עם רת"א – וכי בהיעדר אישור מטעמה, אין לו היתר מתאים לטוס בשמי האזור.

3.

חרף האמור, ביום 31.12.2012 הטיס העותר את מטוסו משטח ישראל אל סמוך לביתו באיתמר ללא היתרים מתאימים.

כתוצאה מכך, הותלה רישיון הטיס של העותר עד לשימוע בעניינו – ומשהמשיך להטיס את מטוסו ללא היתרים מתאימים עוד בטרם התקיים השימוע, הוחלט שלא לחדש את רישיונו.

אף לאחר החלטה זו, העותר שב והמשיך להטיס את מטוסו ללא היתרים מתאימים, וכתוצאה מכך הורשע בביצוע עבירות טיס שונות. על רקע זה, אף הופסק שירותו במילואים כטייס מסוקים.

בד בבד, המשיך העותר לפעול לקבלת היתרים להטסת מטוסו באזור, ואף ניהל הליכים משפטיים שונים נגד החלטות שהתקבלו בעניינו.

משמאמציו לא סייעו בידו להשיג את מבוקשו, הגיש את העתירה שלפנינו.

4.

בעתירתו, טוען העותר כי דיני הטיס של ישראל אינם חלים באזור; כי "מעולם לא בוצעה אסדרה (רגולציה) עבור דיני הטיס" החלים באזור יהודה ושומרון; וכי אף שקיים צו צבאי האוסר על כל פעילות אווירית באזור, הרי שבפועל פעילות מעין זו מתקיימת "דרך קבע" ללא אסדרה מתאימה, כהגדרתו.

על כן, נטען כי בהיעדר אסדרה בתחום, אין למנוע ממנו להפעיל כלי טיס באזור יהודה ושומרון.

5.

מנגד, המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה.

לטענתם, דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר נקיון כפיים בשל טיסות העותר שבוצעו ללא היתר מתאים; בשל היעדר עילה להתערבות נוכח הוראות דין שונות המסדירות את תחום הטיס באזור; מאחר שהסעד המבוקש בעתירה הוא "הוראה לחוקק", כלשון המשיבים – סעד אשר בית משפט זה אינו נוטה להעניק; וכן מאחר שכהגדרת המשיבים, "בטענות העותר יש השקה לשאלות הנוגעות להליך הפלילי" אשר התנהל נגד העותר.

6.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערבות ומחמת חוסר ניקיון כפיים של העותר.

סעיפים 2, 3 ו-5 לצו הטיס (הגבלות על הטיסה ואכרזת אזור אסור) (אזור הגדה המערבית) (מס' 13), התשכ"ז – 1967, מיום 11.6.1967, קובעים כי אין לבצע כל טיסה בשמי אזור יהודה ושומרון בהיעדר היתר מתאים:

" אזור אסור

2.

שטח אזור הגדרה המערבית מוכרז בזה כאזור אסור.

איסור טיסה

3.

לא יטיס אדם כלי טיס מעל לאזור האסור, אלא אם בידו היתר לכך ממני [מפקד כוחות צה"ל באזור הגדה המערבית – י' א' ] או מטעמי.

...

טיסה לפי הוראות מפקח

5.

לא יטיס אדם כלי טיס מעל לאזור האסור, אלא בהתאם להוראות מפקח שהוסמך על ידי בזה להעניק היתרים והוראות לענין צו זה".

כעולה מהעתירה ומתגובת המשיבים לה, המפקד הצבאי (המשיב 4) מתנה מתן היתר כאמור בתיאום מראש עם רת"א, וזאת בין היתר מאחר ששימוש בכלי טיס בשמי האזור ללא תיאום עם רת"א עלול להוות סכנה בטיחותית וביטחונית.

בנסיבות אלה, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי להתנות את מתן ההיתר בכך שהעותר יתאם את טיסותיו עם רת"א.

7.

זאת ועוד, לאמיתו של דבר, עיקר הקושי בו נתקל העותר בהשגת היתר, נובע מהחלטות רת"א שקדמו להתליית רישיון הטיסה שלו, בשנת 2013, אשר אינן במוקד העתירה דנן – ומבחירת העותר שלא לציית להוראות המפקד הצבאי, ולהטיס את מטוסו ללא היתרים מתאימים פעם אחר פעם – אף לאחר שלילת רישיונו.

התנהלות זו עולה כדי חוסר ניקיון כפיים המצדיק אף הוא את דחיית העתירה.

8.

העתירה נדחית אפוא.

העותר יישא בהוצאות המשיבים על סך 5,000 ש"ח.