פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
2621/16 - ד'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
העותרים:
1.
אימאן קונבר
2. הדיל שתאתת
נ ג ד
המשיבים:
1.
שר הפנים
2. הלשכה האזורית למנהל האוכלסין במזרח ירושלים
3. הועדה ההומניטארית המיוחדת בתל אביב
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.
עניינו של ההליך עתירה למתן החלטה בבקשת העותרת 2 לקבלת רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים, לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: החוק ). בקשת העותרת הוגשה ביום 28.9.2014, ואילו העתירה דנא הוגשה ביום 30.3.2016, כשנה וחצי לאחר מכן. ביום 22.5.2016, כחודשיים לאחר הגשת העתירה, התקבלה החלטה בבקשה וניתן לעותרת 2 היתר שהייה בישראל. העתירה נמחקה בהסכמה ביום 14.6.2016, ובעקבות כך הגישו העותרים בקשה לפסיקת הוצאות.
המשיבים הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ומשכך יש לראותם כמי שאינם חולקים על התקיימות התנאים שבדין לפסיקת הוצאות ( בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217 (1994); בג"ץ 2908/06
איוונוב נ' שר הפנים (21.4.2010)). משכך,
ולאחר בחינת מכלול נסיבות העניין, דומני כי במקרה זה אכן קיימת הצדקה לפסוק הוצאות לטובת העותרות. ודוק: לא ניתן להתעלם בהקשר זה מפרק הזמן הארוך - ארוך מדי - אשר חלף ללא מתן החלטה סופית בבקשת המעמד של העותרת 2 (וראו גם, סעיף 3א1(ד) לחוק) .
עם זאת, יש להעמיד את שיעור ההוצאות על סכום מתון יחסית. כך, הן מאחר שהעתירה הסתיימה זמן קצר לאחר הגשתה, ללא דיון על פה לפני הרכב שופטים ומבלי שהעותרות נדרשו להגיש כתב בי דין מהותי נוסף מעבר לכתב העתירה עצמו; הן מאחר שהעתירה אינה בעלת מורכבות יוצאת דופן; והן מאחר שהעותרות לא הניחו תשתית כלשהי לעניין שיעור ההוצאות בהן נשאו בפועל.
נוכח האמור לעיל, הבקשה מתקבלת והמשיבים יישאו בהוצאות לטובת העותרות בסכום של 5,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ד
באב התשע"ו (28.8.2016).
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
ר
ש ם