החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 2621/16 בג"ץ 2621/16

ניתן ביום

בקצרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל בקשה לפסיקת הוצאות לאחר שהעתירה למתן היתר שהייה מטעמים הומניטריים נמחקה בהסכמה, לאחר שניתן היתר שהייה לעותרת. בית המשפט קבע כי פרק הזמן הארוך שחלף עד להחלטה מצדיק פסיקת הוצאות, והעמיד את שיעורן על סכום מתון של 5,000 ש"ח.

העובדות

העותרת הגישה בקשה לקבלת היתר שהייה מטעמים הומניטריים, והעתירה הוגשה כשנה וחצי לאחר מכן. לאחר הגשת העתירה ניתן לעותרת היתר שהייה, והעתירה נמחקה בהסכמה. המשיבים הותירו את שיעור ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם קיימת הצדקה לפסיקת הוצאות לטובת העותרים לאחר מחיקת העתירה בהסכמה?
  2. 2.מהו שיעור ההוצאות המתאים בנסיבות העניין?

הלכות

  1. 1

    כאשר המשיבים הותירו את הבקשה לפסיקת הוצאות לשיקול דעת בית המשפט, רואים בהם כמי שאינם חולקים על התקיימות התנאים לפסיקת הוצאות, והצדקה לפסיקתן קיימת בנסיבות העניין

    ״משכך, ולאחר בחינת מכלול נסיבות העניין, דומני כי במקרה זה אכן קיימת הצדקה לפסוק הוצאות לטובת העותרות.״
  2. 2

    פרק הזמן הארוך שחלף ללא מתן החלטה סופית בבקשת המעמד מצדיק פסיקת הוצאות

    ״ודוק: לא ניתן להתעלם בהקשר זה מפרק הזמן הארוך - ארוך מדי - אשר חלף ללא מתן החלטה סופית בבקשת המעמד של העותרת 2״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    שיעור ההוצאות נקבע במתון בשל קצר הליך העתירה, היעדר דיון על פה והיעדר מורכבות, וכן היעדר תשתית להוכחת ההוצאות בפועל

    ״עם זאת, יש להעמיד את שיעור ההוצאות על סכום מתון יחסית.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • פסיקת הוצאות
  • היתר שהייה
  • טעמים הומניטריים
  • בקשה לפסיקת הוצאות
  • שיעור ההוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

2621/16 - ד'

לפני:

כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו

העותרים:

1.

אימאן קונבר

2. הדיל שתאתת

נ ג ד

המשיבים:

1.

שר הפנים

2. הלשכה האזורית למנהל האוכלסין במזרח ירושלים

3. הועדה ההומניטארית המיוחדת בתל אביב

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

עניינו של ההליך עתירה למתן החלטה בבקשת העותרת 2 לקבלת רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים, לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: החוק ). בקשת העותרת הוגשה ביום 28.9.2014, ואילו העתירה דנא הוגשה ביום 30.3.2016, כשנה וחצי לאחר מכן. ביום 22.5.2016, כחודשיים לאחר הגשת העתירה, התקבלה החלטה בבקשה וניתן לעותרת 2 היתר שהייה בישראל. העתירה נמחקה בהסכמה ביום 14.6.2016, ובעקבות כך הגישו העותרים בקשה לפסיקת הוצאות.

המשיבים הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ומשכך יש לראותם כמי שאינם חולקים על התקיימות התנאים שבדין לפסיקת הוצאות ( בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217 (1994); בג"ץ 2908/06

איוונוב נ' שר הפנים (21.4.2010)). משכך,

ולאחר בחינת מכלול נסיבות העניין, דומני כי במקרה זה אכן קיימת הצדקה לפסוק הוצאות לטובת העותרות. ודוק: לא ניתן להתעלם בהקשר זה מפרק הזמן הארוך - ארוך מדי - אשר חלף ללא מתן החלטה סופית בבקשת המעמד של העותרת 2 (וראו גם, סעיף 3א1(ד) לחוק) .

עם זאת, יש להעמיד את שיעור ההוצאות על סכום מתון יחסית. כך, הן מאחר שהעתירה הסתיימה זמן קצר לאחר הגשתה, ללא דיון על פה לפני הרכב שופטים ומבלי שהעותרות נדרשו להגיש כתב בי דין מהותי נוסף מעבר לכתב העתירה עצמו; הן מאחר שהעתירה אינה בעלת מורכבות יוצאת דופן; והן מאחר שהעותרות לא הניחו תשתית כלשהי לעניין שיעור ההוצאות בהן נשאו בפועל.

נוכח האמור לעיל, הבקשה מתקבלת והמשיבים יישאו בהוצאות לטובת העותרות בסכום של 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ד

באב התשע"ו (28.8.2016).

גלעד

לובינסקי זיו, שופט

ר

ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1כאשר המשיבים הותירו את הבקשה לפסיקת הוצאות לשיקול דעת בית המשפט, רואים בהם כמי שאינם חולקים על התקיימות התנאים לפסיקת הוצאות, והצדקה לפסיקתן קיימת בנסיבות העניין
  2. 2פרק הזמן הארוך שחלף ללא מתן החלטה סופית בבקשת המעמד מצדיק פסיקת הוצאות
  3. 3שיעור ההוצאות נקבע במתון בשל קצר הליך העתירה, היעדר דיון על פה והיעדר מורכבות, וכן היעדר תשתית להוכחת ההוצאות בפועל