פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
2622/11
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט
י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותרים:
1. בעז ניצן
2. ליטל ניצן
נ ג ד
המשיבות:
1. הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו
2. חדשות 10 בע"מ
3. חברת החדשות הישראלית בע"מ
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
כ"ט
בשבט תשע"ב (22.2.12)
בשם העותרים:
בעצמם
בשם המשיבה 1:
עו"ד יאיר עשהאל;
עו"ד דרור גדרון; עו"ד נגה גל בשם המשיבה 2:
עו"ד ברק גליקמן; עו"ד ניר אוגולניק
בשם המשיבה 3:
עו"ד ישגב נקדימון; עו"ד
דקלה בירן
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
הנושא שהעלו העותרים - חדשות-תקשורת טלויזיוניות המטעימות "גירוש ילדי עובדים זרים" בלא לציין שהוריהם מצטרפים אליהם - עשוי בהחלט להיות נושא לדיון ציבורי בגדרי "כיכר המחשבות והרעיונות". אף אנו, או מי מאתנו, איננו מתפעלים תדיר מניסוחי תקשורת כאלה חדשותיים ואחרים שיש בהם אי דיוק, ומאחוריהם עלולה להסתתר הטעיה של הציבור, גם אם לא בכוונת זדון. ערים אנו להוראת סעיף 64 לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, תש"ן-1990, הקובע כי "חברת החדשות תקיים שידורי חדשות מדויקים, מהימנים ומאוזנים, ולא ישתקפו בהם עמדותיהם ודעותיהם הפרטיות של מנהלי החברה, עובדיה ובעלי מניותיה". ואולם, הן מהחומר שהוצג על-ידי המשיבות (במיוחד חברת החדשות) והן משיקולים של מדיניות שיפוטית, אין במקרה דנא כדי להביא את הדברים לכלל התערבות שיפוטית. על הגורמים הרגולטוריים לעשות מלאכתם בהקפדה, ואולם התערבות שיפוטית מקומה ככל שמתברר כי הדברים חמורים והרגולטור אינו עושה מלאכתו נאמנה חלילה. בנידון דידן כמובן עדיף היה אילו בכל שידור רלבנטי נאמר היה מפורשות כי הגירוש - או ההרחקה - כוללת את הורי הילדים (הם אינם מופרדים מהם חלילה), אך מכאן עד להתערבות הדרך אינה קצרה. בהערת אגב נוסיף, כי תדמית הממשלה שאליה נדרשו העותרים אינה השאלה שלפנינו (חופש הביטוי המובהק הוא לבקר את מדיניות הממשלה), אלא דיוקם של הדברים; ועם כל חשיבותו של הדיוק, המקרה דנא אינו בא בקהל המקרים המצדיקים התערבות בהקשר זה. בנסיבות אלה איננו רואים מקום להיעתר לעתירה. העותרים ישלמו לכל אחת מן המשיבות שכר טרחת עורכי דינה בסך 1,000 ₪.
ניתן היום, ל' בשבט התשע"ב (23.2.2012).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט