בג"ץ 2623/06 חאלד סמאן נ. משרד הפנים

איננו רואים כי יש בידינו להתערב באשר לקריטריונים להענקת אזרחות לתושבי קבע, וזאת בהתחשב בהוראת סעיף 5(א)(2) לחוק האזרחות שהוא הוראה מנדטורית המתייחסת לשהייה בישראל משך תקופה של שלוש

שנים מתוך חמש שנים שקדמו להגשת הבקשה.

בתגובתה לעתירה הודיעה המדינה לבית המשפט כי המשמעות של הוראת החוק על פי פרשנותה של המשיבה כי על המבקש להתאזרח להראות כי הוא שוהה בפועל במדינה לפחות 60% מהזמן וזאת מתקופת 5 השנים.

בהודעתה הודיעה המדינה עוד כי נקבעו אמות-המידה לחריגה מהכלל הרחב; אמות-מידה אלה, כיוון שהן קובעות אפשרות לחרוג מדרישת החוק צומצמו למקרים מיוחדים. העותר אינו בגדר חריג כזה. לטענת המשיבים העותר שהה בחו"ל במשך 8-7 חודשים בשנה בשנים הרלוונטיות, והוא שוהה בישראל כ-35%-40% מזמנו ולכן אין בסיס להעניק לו אזרחות. רשמנו לפנינו את הודעת בא-כוח המדינה כי אם בתקופה הקרובה ישנה העותר ממנהגו ויישאר בישראל תקופה ארוכה יותר, המצטרפת לאחוז המוכר על פי חוק, תחושב לו התקופה לצורך קבלת האזרחות, מכל מועד שייקבע על פי בקשתו כתקופת 5 השנים.

בכפיפות לאמור העתירה נדחית.